חורבת עַקַבּ
השם העברי של החורבה שומר על צליל שמו הערבי – חִ’רבת מנצור אל-עקב. בחזית האתר מוצב שלט המפרט בכיתוב אדום את מאפייני האתר בתקופת הבית השני. הכיתוב בירוק מסביר על הווילה הכפרית שנבנתה על בית האחוזה בתקופה הביזנטית.
האתר הארכאולוגי שוקם לזכרו של אמשל רוטשילד ז”ל (1955–1996). בשטח שמסביב לחורבה ניטעו עצי זית, תאנה וגפן, שהיו גידולים חשובים בימי קדם ברמת הנדיב ובארץ ישראל כולה (על כך יעידו בית הבד והגתות בחורבת עקב). כמו כן נשתלו כאן צמחי תבלין, כגון אזוב מצוי, געדה כרתית ופיגם מצוי.
גת
בצד המערבי של המתחם, המשקיף על מישור חוף הכרמל, התגלו מתקני חקלאות של בית האחוזה, מימי בית שני. סמוך לפתח המערבי נמצאת גת לדריכת ענבים (גת נוספת נמצאת סמוך לחומה המזרחית). רוב חלקי הגת חצובים בסלע, להוציא את הדפנות הצדדיים, שחלקים מהם נבנו וגם טויחו ככל הנראה. משטח הדריכה חצוב בסלע ומצופה בשכבה עבה של טיח לבן. המשטח משופע בכיוון בור איסוף התירוש. הסחיטה הסופית של הענבים בגת התבצעה באמצעות קורה ומשקלות, כנהוג בארץ ישראל באותם ימים.
בית הבד
מצפון (מימין) לגת ניצבת אבן עגולה וכבדה. אבן זו (“ממל” בלשון המשנה) היא חלק מבית הבד. במתקן זה ריסקו את הזיתים כהכנה לקראת מיצוי השמן מהעיסה שהתקבלה לאחר הריסוק.