שביל המעיין

בנקבת עין צור חצובים בסלע שלושה פירים אנכיים במרווחים של 11 מטרים זה מזה. הם נועדו לאוורור ולהחדרת אור לנקבה החשוכה, וסייעו לעבודות התחזוקה של מערכת המים. אורכה של הנקבה 47 מטרים ונתיבה המפותל עוקב אחר סדק טבעי  בסלע המהווה את מקור המעיין. בחורף 2001 פגע שיטפון בגג הנקבה. במטרה לתמוך בתקרתה, נבנתה בכניסה אומנה על פי  דגם האומנה העתיקה, הסמוכה לפיר הראשון, ונחסמה הכניסה לתוכה.
בתקופה הרומית שימשה הנקבה לאיסוף מים, אולי לשם מקווה טהרה. פתח הנקבה נחסם כדי להעלות את מפלס המים במקום וליצור ברכה. בקרקעית הנקבה, ליד פתח המוצא לאמת המים, התגלו כ-2,100 מטבעות מהתקופה הביזנטית (324–638 לסה"נ). מקור  היסטורי מאותה עת ("הנוסע מבורדו") מייחס למעיין בהר סינא שליד קיסריה סגולות מרפא. ייתכן שהברכה שימשה אז מקום עלייה לרגל, ונשים שבאו לכאן רחצו במי המעיין כסגולה לפריון. כנראה הן אלו שהשליכו לתוכה את המטבעות. ברכת האגירה הגדולה שבקצה אמת המים שימשה ברכה תפעולית לאספקת מים לבוסתנים ולשדות וגם ברכת רחצה. בעת הקמת בית חורי, מעל המתחם הארכאולוגי (1880 לערך), העבירו את המים מעין צור לברכה חדשה, בנויה אבן, הנמצאת ממערב לברכת האגירה הרומית. גרעין מבוגרי פלוגות הגיוס של בית"ר הקים בשנת 1939 במעלה הגבעה שממזרח למעיין יישוב קטן, תל צור החדשה שמו, כחלק מיישובי "חומה ומגדל". הוא בנה ברכה נוספת, עשויה בטון, הסמוכה לברכה הרומית, שממנה שאבו את המים לצורכי היישוב. לתל צור ההיסטורית אפשר לעלות כאמור, על השביל המסומן צהוב, יוצא מאזור הפלג. מהאמה השביל עולה במדרגות לעבר הקולומבריום.

7. הקוֹלוּמבָּריום (שובך יונים)

הקולומבריום נבנה כמגדל עגול שהתנשא לגובה 8 - 10 מטרים. שמו של המתקן מעיד על תפקידו; המילה הלטינית "קוֹלוּמבָּה" משמעותה בעברית "יונה". משחזור המתקן נראה כי היונים נכנסו למגדל דרך פתחים בחלקו העליון וקיננו בגומחות  פנימיות קטנות שנבנו בעבורן בדופנות המגדל ובשני קירות פנימיים ניצבים זה לזה. עובדי השובך נכנסו אל המגדל בסולם דרך  פתח מוגבה בדופן המגדל. קירות המגדל כוסו מבחוץ בשכבות עבות של טיח לבן וחלק, והפתח המוגבה והטיח מנעו מזוחלים  ומטורפים אחרים לטפס ולהיכנס פנימה. ליונים הרבות שטופלו כאן נמצא שימוש רב: בהפרשותיהן זיבלו את השדות, בשרן וביציהן נאכלו, וביונים השתמשו גם לצורכי פולחן (יהודי או פגני).
השביל פונה שמאלה וממשיך ממערב למכלול ארכאולוגי גדול ממדים.

8. המכלול הארכאולוגי בחורבת עלק

חפירות ארכאולוגיות שנערכו כאן חשפו אתר רב-שכבתי שההתיישבות בו החלה עוד בתקופות הפרהיסטוריות, לפני יותר מ-10,000 שנה. ההתיישבות נמשכה בתקופות הברזל, בתקופה הפרסית, ההלניסטית והרומית, עד למאה השנייה לספירה. האתר בצורתו המשוחזרת הוא יצירה של ראשית התקופה ההלניסטית ושיאו של היישוב בתקופה זו. במיוחד ניכרים בשטח החומה והמגדלים שהקיפו את היישוב. ההתיישבות במקום התחדשה בשלהי התקופה העות'מאנית עם הקמת הכפר אום אל-עלק. במהלך החפירות נחשפו ממצאים רבים ועשירים, המעידים על אורח חייהם של תושבי המקום בתקופות השונות ועל משך קיומו הארוך והמתמשך של האתר בנקודה אסטרטגית, סמוך למקור מים ובלבו של אזור חקלאות פורה. השביל עובר סמוך לבית חורי. מומלץ לבקר באתר לפני שפונים וממשיכים הלאה.

9. בית חורי 

 המבנה הוא שריד מבית החווה הגדול שבנתה משפחת אל-חורי בשנת 1880. בית החווה נבנה חדרים-חדרים שהקיפו חצר פנימית. רוב אבני הבניין נלקחו מהווילה הכפרית הקדומה שבחורבת עקב. בני משפחת חורי היו נוצרים, אך הם בנו למען אריסיהם המוסלמים מסגד – האולם הגדול הבולט בצדו הדרומי של בית החווה.
בשנת 1913 רכשה "החברה להתיישבות יהודית" (יק"א) את חוות חורי בשמו של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד. החווה והאדמות שמסביבה מהוות את רמת הנדיב של ימינו.
בשנים 1919–1923 התיישבו במקום שלוש קבוצות של חלוצים. מפאת התנאים הקשים, המחלות והאסונות לא צלח ניסיון ההתיישבות באתר זה. בבית החווה נותרו שרידים המעידים על חייהן של קבוצות החלוצים, כמו למשל רצפה שנוצקה בשנת 1920 באולם המסגד, ששימש חדר האוכל. תנור הלבנים המפויח עדיין נראה במטבח.
לפני בית חורי השביל פונה שמאלה וממשיך בחורשת אורנים דלילה ותת-יער של אלות מסטיק. הוא חולף על פניו של עץ אלון תבור, חובר לדרך עפר ופונה בה שמאלה. לאחר כ -20 מטרים השביל פונה ימינה במעלה המדרון ועובר דרך כמה מחצבות קדומות.

10. מחצבות קדומות
 

ברמת הנדיב נמצאות מחצבות גיר קדומות רבות שסיפקו אבני בנייה ליישובים העתיקים בתחומה של רמת הנדיב ואולי גם בסביבתה הקרובה. המחצבות רדודות, משום שעובי שכבת הגיר שאת אבניה ביקשו החוצבים אינו עולה על 6 מטרים. כשהחוצבים הגיעו לשכבת הסלע הרך שמתחת לשכבת הגיר, הם פנו לחצוב במקום אחר. במשך הזמן התכסו רוב המחצבות בעפר ובצמחייה, אחרות הופכות למאגרי מים בחורפים גשומים ומהוות בית גידול לצפרדעים, לקרפדות ועוד.
מכאן השביל שב לנקודת המוצא.