שביל האחוזה

נקודות עניין: חורבת עקב, בית אחוזה מתקופת הבית השני שנבנה מחדש כווילה כפרית בתקופה הביזנטית; נקודות תצפית מרהיבות לעבר מישור חוף הכרמל; שטחי חקלאות קדומה משוחזרים.
אופי השביל: מתאים למשפחות.
צבע סימון: אדום.
אורך השביל: כ- 4 קילומטרים.
משך הטיול: כשעתיים.
נקודת מוצא: השביל מעגלי; מתחיל ומסתיים בכיכר ראשית השבילים.
עונות מומלצת: סתיו, חורף ואביב.

טלפון חירום (לאחר שעות הפתיחה) פקח תורן 053-6452336.

לתשומת לב המטיילים:
*המורד מחורבת עקב לערוץ נחל תמסח עלול להיות חלק לאחר הגשמים.
**בחורף ובאביב רועה בקר בשטח. הישמרו מגדרות חשמליות.

ברוש אופקי – בעל ענפים מפושקים, וברוש צריפי – בעל ענפים הדוקים לגזע. הברוש הצריפי הוא צורה תרבותית של הברוש האופקי. משתמשים בו לנוי וכשובר רוח, המגן על חלקות מעובדות. בין הברושים שבחלקה צומחים גם עצי שיזף מצוי. אלה הם עצים קוצניים המצמיחים פירות קטנים ועגולים (“דוֹמים”).
חורשת הברושים נתגלתה כאזור שבו מרוכזים כמה מיני צמחים נדירים, ביניהם: שום הגלגל, מרוות אייג, מרווה מנוצה ודוגון ירושלמי. המדענים סבורים כי יתכן שהעובדה שאזור זה שימש במשך שנים כשדה חקלאי, שעובד באמצעות מחרשות מסורתיות החורשות חריש רדוד, אפשרה למינים אלה להתבסס בו. מינים אלה הפכו נדירים עם השינוי בשיטת העיבוד החקלאי ממסורתית לאינטנסיבית, הכוללת חריש עמוק ותכוף, וכן עם השימוש הגובר בחומרי דישון והדברה.

השביל יוצא מחורשת הברושים, חוצה דרך עפר ונכנס ליער הנטוע בצפיפות בעצי אורן. היער מידלדל ואת מקומו תופסים בעיקר שיחי קידה שעירה. השביל פונה שמאלה, חוצה דרך עפר ועולה דרך מדרגות העץ והטראסה החקלאית אל חורבת עקב.

החצר ומקווה הטהרה

הווילה נבנתה בסגנון כפרי ונראה שהשתמשו בה למגורים, לעבודה ולאחסון גם יחד. חדרי הווילה פתוחים לחצר פנימית מרוצפת, שבה טיפלו במשק החי.
האגף הצפוני שימש ככל הנראה מרתף יין ומקום אחסון. הקשת הגדולה שבפינה הצפון-מזרחית של הווילה הכפרית מעידה שהאגף הצפוני והאגף המערבי היו בני שתי קומות. הקומות העליונות שימשו למגורים, ואפשר שבחזיתותיהן היו מרפסות. הווילה הביזנטית ננטשה עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל (640 לסה”נ). ככל הנראה פחת אז הביקוש ליין, שכן שתייתו אסורה על מוסלמים, ויושבי החווה שהתפרנסו מייצור יין, איבדו את מקור פרנסתם.
מעבר לתעלת הניקוז הביזנטית נמצא מקווה הטהרה, שריד לימי בית שני של האתר. הוא כולל שלוש מדרגות חצובות בסלע, שונות זו מזו בגובהן. המדרגות יורדות לאמבט טבילה, שדופנותיו החצובות בסלע מטויחות בטיח אפרפר. המים זרמו למקווה בתעלה שהוליכה מי גשמים מגג סמוך. המקווה מקיים את כל ההלכות הדתיות: הוא “מחובר” לאדמה, נפחו גדול מ-40 סאה ומימיו אינם שאובים.  כשישה מטרים ממזרח למקווה הטהרה, מעבר לקיר הנמוך שמימין, נמצא אמבט קטן החצוב בסלע, ששימש לרחיצה לפני הטבילה במקווה. להמשך הביקור בחורבת עקב יש לצאת דרך הפתח המערבי של הווילה.

בית הבד – מצפון (מימין) לגת ניצבת אבן עגולה וכבדה. אבן זו (“ממל” בלשון המשנה) היא חלק מבית הבד. במתקן זה ריסקו את הזיתים כהכנה לקראת מיצוי השמן מהעיסה שהתקבלה לאחר הריסוק.
הגורן – בגורן חבטו את השיבולים בכלי דיש ואחר כך הפרידו את הגרעינים מהמוץ במזרה באמצעות השלכתם לאוויר. הגרעינים הכבדים שקעו במקום, והמוץ הקל עף הצדה. מקום הגורן, על סף המצוק הפתוח לרוח המערבית, הקל על מלאכת הזורים. שדה החיטה שממנו הובאו אלומות השיבולים אל הגורן השתרע ככל הנראה על השטח הגדול שממזרח לאחוזה. רצפת הדיש של הגורן נמצאת מצפון לבית הבד, בפינה הצפון-מערבית של המתחם מימי הבית השני. המשך הסיור בחורבה עובר בשביל המרוצף דרומה (שמאלה), במקביל לחומת האבן של האגף המערבי של בית האחוזה מימי הבית השני.

רחבת התצפית – למרגלות הרכס נפרש מישור חוף הכרמל המעובד. קיבוץ מעגן מיכאל בצפון, משמאלו, ג’סר א-זרקא, קיסריה ואור עקיבא. בדרום נצפות דיונות החול המקיפות את קיסריה העתיקה, ובהמשך מזדקרות ארובות תחנת הכוח “אורות רבין” בחדרה. במזרח הרי השומרון, רמות מנשה והכרמל. אפשר להבחין בקרן הכרמל, המוחרקה הבולטת על פני הרכס.

4. תצפית על מישור חוף הכרמל
במשך מאות שנים היה מישור חוף הכרמל בגדר ביצה שורצת מלריה. הברון בנימין אדמונד דה-רוטשילד ראה כאן בחזונו חבל ארץ מנוקז מביצות, שאדמתו מעובדת ומיושבת ממרגלות רמת הנדיב ועד חדרה. הוא החל להגשים את חזונו בשנת 1921, עם ניקוז ביצות שוני וכבארה. הברון גם סייע לתושבים הערבים של הביצות להתיישב על רכס הכורכר בכפר ג’סר א-זרקא, שם מתגוררים צאצאיהם עד היום. הביצות אינן עוד. את מקומן תופסים שדות מעובדים, מטעי בננות ובריכות דגים. הקרקע האפורה מציינת את מיקומה של ביצת כבארה. ערוץ נחל תנינים נראה כפס ירוק החוצה את העמק.

שביל ממשיך צפונה, לאורך מצוקי רמת הנדיב, עובר בלב חורש נמוך ויורד בתלילות בשטח טרשי לנחל תמסח (נחל אכזב). לאחר חציית הערוץ פונה השביל ימינה (מזרחה) בדרך עפר העושה את דרכה במעלה נחל תמסח. עצי האורן שמשמאל הם עצי אורן הצנובר, שזרעיו הם הצנוברים המפורסמים, המשמשים למאכל.

בראש המדרון נוטש השביל את הדרך ו”חותך” שמאלה בתוך יער האורנים. לאחר כ-100 מטרים מגיע השביל לשולי החורשה, פונה שמאלה ועולה במתינות עד הגיעו לדרך עפר.  השביל חוצה את דרך העפר וממשיך בשיחיה נמוכה. מרחוק נראית השבשבת האנכית שניצבת בכיכר ראשית השבילים. השביל חוצה דרך עפר נוספת ומגיע לנקודת המוצא.