במחקר זה בחנתי את השפעת נבירת חזירי הבר על חברת הצמחים העשבוניים בכתמים פתוחים בגריגה ים-תיכונית. דגמתי חמישה טיפולים אשר ייצגו עוצמות ומועדי נבירה שונים: נבירת קיץ, נבירת אביב, דימוי נבירה, שטח מגודר ללא נבירה ושטח פתוח ללא נבירה.
מצאתי כי נבירת קרקע על-ידי חזירי בר גרמה לשינוי בהרכב ובמבנה של חברת הצמחים העשבוניים בהשוואה לשטחים בהן נמנעה נבירה. נבירת קיץ, לפני תקופת הצמיחה, העלתה את מגוון המינים אך לא שינתה את היבול הצמחי לעומת שטח בו נמנעה נבירה.
נבירה בתקופת הצמיחה הפחיתה את היבול הצמחי אך לא שינתה את מגוון המינים. היקף הנבירה בשטח המחקר נבדק שלושה פעמים בקיץ בחורף ובאביב. מצאתי כי נבירה מתקיימת במשך כל השנה אך היקפה משתנה בין העונות.
בחורף ובאביב היקף הנבירה היה כ- 4% מכלל השטח הניתן לנבירה ובקיץ ירד היקף הנבירה לכדי 2%. נמצאה העדפה עונתית לנבירה בין מפנים, שטחי רמה ותצורת צומח: בחורף הועדפו חורשות אורנים ושטחים פתוחים בגריגה נמוכה במפנה צפוני, באביב הועדפו שטחי גריגה גבוהה ונמוכה במפנה דרומי ובקיץ עיקר הנבירה נמצאה בשטחי הגריגה בשני המפנים.

חזירי הבר חוזרים לנצל מקורות מזון עונתיים ומסתגלים למקורות מזון חדשים, הרגלי חיפוש המזון, ההתפלשות והנבירה של חזירי הבר הופכים אותם למפיצי זרעים חשובים במיוחד של מיני מעזבות ומינים המתפתחים בשטחים מופרעים.
התמעטות השטחים הפתוחים והגדלת הקיטוע של בתי גידול טבעיים מעלה את חשיבותם של סוכני הפצת זרעים לטווח רחוק לשימור מינים בתוך מערכת אקולוגית מקוטעת המשתנה במהירות.
חזירי בר יכולים לקשר בין אוכלוסיות צמחים מבודדות ולתרום להתבססותן של אוכלוסיות חדשות. הממשק הנוכחי של אוכלוסיות חזירי הבר בישראל מנוהל בעיקר על-פי מידת הנזק שהם גורמים לחקלאות.

תוצאות מחקר זה מצביעות על תפקידם של החזירים בהפצת הזרעים של צמחים ושמירה על VI המגוון של כתמי הצחים העשבוניים בגריגה הים- תיכונית, תפקיד שגם בו יש להתחשב בזמן תכנון הממשק של אוכלוסיות החזירים בישראל.