כשהתחלנו לגבות כסף על חניה – או על נשרים, בזים וצבאים

לפני שנה בחודש ספטמבר הייתה זו הפעם הראשונה שמבקרים ברמת הנדיב שילמו על חניה. פעולה זו לוותה בישיבות אינספור ובתהליך אסטרטגי ארוך שבסופו עודכנו המבקרים העתידיים, היישובים והרשויות השכנות וכמובן שותפים מתחום החינוך והתיירות.

לקבל החלטה לא פופולרית זה לא פשוט, אבל כשהמוטיבציה לגבות תשלום מקורה ברצון להרחיב ולהעמיק את העשייה ולראות בציבור המבקרים כשותפים לה, זה הופך את המורכב לחשוב. על כן, בישיבת אסטרטגיה הוחלט להרחיב את העשייה בתחום חיות הבר ולהתמקד בשלוש אוכלוסיות – נשרים, בזים וצבאים.

כשותפים למאמץ, שבזכות ביקוריכם, מעורבותכם והשתתפותכם אנחנו יכולים לדייק ולמקצע את העשייה, לחזק ולאושש את חיות הבר ברמת הנדיב, ראינו לנכון לשתף אתכם בנעשה בשנים האחרונות בשלוש אוכלוסיות אלה.

אישוש אוכלוסיית הנשרים

מצב הנשרים בארץ מדאיג. גם במקומות שנחשבו בעבר אטרקטיביים לנשרים נוכחותם הולכת ומתמעטת. מספרם כיום מעורר דאגה בקרב אנשי סביבה וטבע ונעשה מאמץ ניכר לחזק ולאושש אותם.

רמת הנדיב היא חלק ממכונת החייאה הנלחמת על קיומם. כאן למעשה גרעין הרבייה של הנשרים. רבייה מבוקרת (בתנאי שבי) הכרחית לשמירה על האוכלוסייה ולחיזוקה. הנשר מגיע לבגרות מינית בגיל ארבע בערך, גיל הנחשב מבוגר יחסית לחיות אחרות. תקופת הדגירה על הביצים ממושכת במיוחד; בדרך כלל מוטלת ביצה אחת בשנה והטיפול בה מאוד אינטנסיבי. בשל כל אלה המאמץ לשימור כל נשר ונשר חשוב במיוחד.

בגרעין הרבייה הזוגות מטילים את הביצים, אלו מוצָאות לדגירה באינקובטור המעלה את סיכויי הגוזל לשרוד.

רבייה מבוקרת (בתנאי שבי) הכרחית לשמירה על אוכלוסיית הנשרים ולחיזוקה.

בזכות עובדה זו יש “הטלת מילואים” – הטלה נוספת של הזוג המייצרת כמות ביצים גדולה יותר. הגוזלים חוזרים לטיפול אצל ההורים שלהם (לא תמיד הביולוגיים). אם יש בעיה, את ההורים יחליף מטפל שיאכיל את הגוזלים בעזרת בובת נשר כדי שלא יתרגל לבני האדם.

הגוזלים גדלים בתא מיוחד הצופה אל כלוב נשרים, וכך אט־אט מרגילים אותם ונותנים להם כלים לשרוד בחוץ.

כשהגוזל מתחזק ועצמאי הוא מעובר בגיל כארבעה חודשים למרחב אקלום למשך כשנתיים. הסיבה שהשחרור לטבע של נשרים מתבצע בגיל מאוחר יחסית, היא שפרטים צעירים נוטים לעוף למרחקים גדולים. באזורנו נשר צעיר מדי שיעוף רחוק מדי עלול למצוא את עצמו ירוי במדינות שבהן זה מקובל.

את הנשרים משחררים בחי בר כרמל או בגמלא באופן מבוקָר ועדין.

השרידות של נשרים שגדלו כך דומה לשרידות של נשרים בטבע בסביבות שבהן נזקי האדם פחות נוכחים והם עתידים להאריך חיים עד גיל 25.

לרמת הנדיב מגיעים בזים הנאספים מכל הארץ, לאחר שטופלו בבית החולים לחיות בר ברמת גן. הם עוברים ברמת הנדיב תהליך של שחרור רך, המדמה את תהליך הגדילה בטבע.

הבזים האדומים

הבז האדום הוא דורס היום הקטן ביותר בישראל. הוא מקנן במושבות, קרוב לבני אדם.

לרמת הנדיב מגיעים בזים הנאספים מכל הארץ, לאחר שטופלו בבית החולים לחיות בר ברמת גן, המשותף לספארי ולרשות הטבע והגנים. הם עוברים ברמת הנדיב תהליך של שחרור רך, המדמה את תהליך הגדילה בטבע. הפרחונים לא עפים בבת אחת אלא מתחזקים, מסתגלים ואז “עפים לדרכם”. בהעדר הורים מחזיקים אותם בתא פתוח לנוף ודואגים להם לאוכל נגיש, ומשחררים כאשר סיכויי השרידות של הבז האדום והחוזק שלו עולים.

אין הרבה מידע על נדידת הבזים האדומים. הם מגיעים לארץ בסוף החורף, מקננים כאן ועוזבים בקיץ. פעם מִשדרו בּזָה שעלתה לטורקיה, אך הקשר איתה נותק ועד היום לא ברור מה עלה בגורלה. מִשְדור בזים הוא משימה מורכבת בשל גודלם הקטן, בשל היותם עופות נודדים ובשל העלויות הגבוהות. הניסיונות עד היום לא העלו תוצאות מספקות.

רמת הנדיב מהווה תחנת שחרור. כיום רוב הבזים האדומים מגיעים אחרי שאזרחים אספו אותם לאחר פציעה והעבירו אותם לטיפול בחַיבולַנס ובבית החולים לחיות בר. לקראת השחרור מובאים הבזים האדומים לרמת הנדיב לשחרור רך, מבוקר ואוהב.

ההשקעה הגדולה שאנחנו עושים כאן נועדה לייצר עבור הצבאים מסדרון אקולוגי, רצועה רציפה של שטחים המקשרת בין שטחים טבעיים

צבאים

בישראל בשנות הקמת המדינה היו בישראל כ־500 פריטים, בארצות אחרות שכנות הוא נכחד וניצוד עם כניסתו של נשק חם למוקדי אוכלוסייה.

הצבי מסתדר היטב בסביבות הרריות, ובישראל נמצא מדרום הנגב עד מרגלות החרמון. בכל האזור היו הרבה מאוד צבאים. בארכיאולוגיה המקומית נמצאו עדויות לצבאים רבים המעידים על נוכחותם בתקופות קדומות. כיום המגמה הרווחת בארץ היא יצירת אוכלוסיות קטנות ומבודדות. במציאות רוויית סלילת כבישים ובינוי, נכלאות אוכלוסיות קטנות יחסית בשטחים מבודדים. תיאור זה מעיד גם על המתרחש ברמת הנדיב.

ההשקעה הגדולה שאנחנו עושים כאן נועדה לייצר עבור הצבאים מסדרון אקולוגי, רצועה רציפה של שטחים המקשרת בין שטחים טבעיים. בשנים האחרונות, במסגרת פיתוח “פארק היין” בזכרון יעקב, הוגדר מסדרון אקולוגי ברוחב 50 מטר בלבד, והודות למאבק רחב הורחב ל־300 מטר.

עונת החיזורים של הצבאים היא לרוב סביב דצמבר ורוב ההמלטות מתרחשות באביב. מעצם היותם משוחררים בטבע, אנחנו לא תמיד יודעים על המלטה של צבי ואף מתקשים לאתר את כל הצבאים בפארק.
בשנים האחרונות מספר התנים עולה, עובדה שמאתגרת את הצבאים ובעיקר את העופרים הצעירים.

בימים אלו עולה לאוויר קמפיין הקורא לנהגים בכבישים הסמוכים לנסוע לאט ולשמור על בעלי החיים בטבע וביניהם הצבאים, שטעות קריטית שלהם עשויה להביאם לכביש ולגרום למותם.

תודה שאתם עוזרים לנו לשמור על הנשרים הבזים והצבאים. בזכותכם אנחנו עושים את זה טוב יותר!

אהבתם? הצטרפו בחינם לרשימת התפוצה וקבלו מדי חודש כתבות ועדכונים על פעילויות לכל המשפחה – להרשמה

יש לך שאלה? נשמח לעזור