גם השנה, בשיא עונת הצמיחה באביב, יצאו בר, רן, רעות, רעיה, טל ובשמת אל חלקות המחקר בפארק הטבע במטרה לדגום את הצומח. מי נבט השנה? מי חסר? מי נדיר ומי שולט? האם נפגוש צמח שלא ראינו מזמן? צמח מקומי חדש? פולש? איזו חלקה השתנתה ואיך השפיע משטר הגשמים החריג שהיה לנו השנה על עושר הצומח והרכבו?
את צוות הבוטנאים המיומן אנחנו מכירים כבר שנים רבות. גם את הצמחים. זה למעלה משני עשורים שהריטואל חוזר על עצמו בכל שנה שניה; האביב הגיע, יוצאים אל החֶלקות. החתכים מסומנים במדויק בשטח, פרוטוקול העבודה קבוע, המינים מזוהים ונרשמים במדוקדק באפליקציה, ובכל זאת כל שנה היא הפתעה. אין אחת שדומה לקודמתה. בתוך הקרקע נמצא "בנק הזרעים" – כלל הזרעים של כלל המינים שבשטח. לכל אחד שעון פנימי משלו שבשילוב עם התנאים הסביבתיים הייחודיים של אותה שנה (אירוע גשם יחיד ואז בצורת, מכת גשם בסוף העונה, מיעוט או ריבוי גשמים, חמסין וכן הלאה) קובע אם ינבוט או לא ינבוט השנה.
ובמרחב שבין המחזוריות לאי-הוודאות האלה פועלים החוקרים; מחפשים דפוסים ומגמות, מנסים להבין ולהסביר את הממצאים באמצעות גורמים ברורים, לענות על שאלות בסיסיות של למה ואיך.
ניטור ארוך טווח (LTER)
הצומח של רמת הנדיב גם הוא מעין בבואה של הצומח של ארץ ישראל כולה. מחד, הצומח המקומי, ששרד אלפי שנות התערבות של האדם, נמצא בתהליך של התאוששות והשתקמות. מנגד, התאוששות זו מביאה להשתלטות של עצים ושיחים על המרחב הפתוח ולדחיקת המינים העשבוניים, אותם צמחים עונתיים ברובם אשר יוצרים מרבדי פריחה מגוונים, תורמים להגדלת מגוון המינים ומהווים את אחד ממוקדי המשיכה העיקריים עבור המטיילים בפארק. בשנות ה-70 נוספו בשטח גם נטיעות של עצי מחט, בחלקם זרים ובחלקם מקומיים, וגם הללו מתחרים על שטח המחייה והופכים את התמונה למורכבת עוד יותר.
ההטרוגניות בנוף הצומח יוצרת פסיפס של בתי גידול ונישות שונות לצמחים ולבעלי חיים שונים ובכך תומכת במגוון ביולוגי גבוה בפארק כולו. ברמת הנדיב גדלים כ-670 מיני צמחים, המהווים כרבע ממיני הצמחים הידועים בישראל. ברשימה ניתן למצוא גם מינים המוגדרים נדירים בקנה מידה ארצי וכן כאלה כמו מרוות אייג (Salvia eigii) או הדוגון הירושלמי (Lachnophyllum noaeanum) שאף מוגדרים בסכנת הכחדה בקנה מידה עולמי ("מינים אדומים").
המעקב המחזורי אחרי הצומח בפארק הטבע הוא חלק מה-"תכנית לניטור ארוך טווח" (LTER) של רמת הנדיב, אשר הושקה בשנת 2003 כחלק מרשת בינלאומית של תחנות מחקר המנסות לעקוב אחר שינויים ותהליכים במערכת האקולוגית לאורך טווחי זמן ארוכים. בניגוד ל"מחקר", שמאחוריו עומדת בדרך כלל שאלה ממוקדת עליה ניתן לענות באמצעות ניסוי או תצפית, "ניטור" משמעו מעקב רציף בזמן אחר משתנה בעל חשיבות. כמו במקומות אחרים בעולם, הבנו גם כאן שאת השפעת אופן ניהול הפארק על ידי האדם, כמו גם את השפעת האקלים, יש לבחון על פני ציר הזמן. היבט נוסף של הניטור קשור לשינויים המהירים העוברים על העולם בעת הזו ומחייבים לעקוב, לתעד, לאחסן את הידע ולהנגיש ולשתף אותו לטובת הדורות הבאים.
כך, אחרי כעשרים שנים ועשרות מחקרים קצרי טווח (2-3 שנים למחקר), הוחלט להקים מערך מובנה לניטור אקולוגי ארוך טווח שיהיה בר השוואה גם בעוד עשרים שנה ויותר. לצורך כך נבנו פרוטוקולים אחידים ומובנים והוגדרו משתנים המייצגים היבטים שונים של מצב המערכת האקולוגית, והם מנוטרים מאז ברציפות. בבניית תכנית הניטור התייחסנו לתהליכים ולאיומים המרכזיים המשפיעים על נוף הפארק בהתאם לתפיסתנו והבנתנו את המערכת האקולוגית שלו באותו הזמן. כמה מן המרכזיים שבתהליכים ובאיומים הללו הם סגירת הנוף על ידי עצים ושיחים, סכנת שריפות, כניסת מינים פולשים ושינויים במגוון הביולוגי והנופי ובאוכלוסיות של "מינֵי דגל", דוגמת הצבי הארצישראלי.
הניטור ארוך הטווח מנסה לענות על השאלה: אילו פעולות ויחסים בין אדם לטבע יֵשמרו את הרכב ומגוון הצומח בפארק לאורך זמן. האם למשל רעיית בקר או צאן, שהוחל בה במקור כאמצעי למניעת שריפות, תורמת גם למגוון הצומח או שמא להיפך ומוטב לכן לנקוט באי-התערבות? העבודה נמשכת כשבועיים שבמהלכם צוות של בוטנאים מומחים מזהה את מיני הצמחים הגדלים בחלקות השונות ומגדיר מינים חדשים שהופיעו באותה שנה. פרויקט זה מתבצע אחת לשנתיים כבר 22 שנה (2003–2025). הנתונים נותחו מספר פעמים לאורך התקופה והם נאגרים בבסיס נתונים נגיש באינטרנט.
השינוי הוא הקבוע היחיד
מצאנו כי חברת הצומח הראתה שונות רבה בהרכב המינים לאורך זמן, אך שונות זו לא הייתה כיוונית, כלומר לא זוהתה מגמה כלשהיא כמו למשל יותר שיחים, יותר מינים גבוהים או התפשטות של צמחי בצל ופקעת. בכל שנה התקבל הרכב מינים אחר באופן שנראה על פניו אקראי ורק פחות מרבע מן המינים (92) חזרו והופיעו בכל השנים.
מכאן למדנו כי לא נוכל "לשים יד" על כלל המינים של רמת הנדיב בנקודה כלשהי בזמן, שכן מינים רבים מופיעים ונעלמים בכל שנה. אבל המינים שנעלמים אינם נכחדים מהשטח, והופעתם מחדש תלויה בשילוב של תנאים ספציפיים המשתנים משנה לשנה ובתהליכים אקראיים של הפצת זרעים. הבנו ששימור של חברת הצומח יושג רק לאורך זמן, תוך שמירה על שונות מרחבית בסקאלות שונות, בין השאר בעזרת רעיית צאן ובקר אשר פותחת את השטח ומאפשרת קיום מינים רבים זה לצד זה תוך מניעת השתלטות המינים הדומיננטיים. לצד ערכו הנופי לאדם, מגוון המינים הגבוה תורם לחוסן של המערכת האקולוגית וליכולתה להתמודד עם שינויים. בסיס נתונים זה, הכולל מעקב רציף אחר צומח עשבוני ברמת המין ובסקאלות זמן ומרחב ארוכות ומפורטות, הוא ייחודי בישראל.
מעקב רציף – אחר מי ולשם מה? הרהורים של חוקרת
לשמירה על משתנים קבועים ופרוטוקולים אחידים של איסוף ושמירת נתונים יש יתרון ברור ביכולת להשוות נתונים לטווח הארוך. ההבדלים הניכרים בין השָנים מעידים על החשיבות שיש למעקב לאורך זמן, בשנים שונות, ולהצלבה בין הממצאים לכמויות הגשמים, משטר הגשמים והטמפרטורות. עם זאת, לאורך השנים הרהרתי לא מעט בעובדה שאנו חוזרים שוב ושוב לאותם ריבועים וחתכים, לאותה חלקה קבועה, מתעדים את השינויים שחלו בה כשלמעשה גם אנחנו, לא רק החלקה, משתנים עם הזמן.
האם מה שנראה היה לנו חשוב בראשית הדרך שומר עדיין על ערכו? מה המשמעות של להמשיך לתעד עוד שנה ועוד עשור? האם "ארוך טווח" זה לתמיד?
בספרה "חדר משלך" (1929) תוהה וירג'יניה וולף באשר לחשיבותם של מקצועות שונים: "האם עדיף להיות מוביל פחם או מטפלת? האם תרומתה לעולם של המנקה שגידלה שבעה ילדים נופלת מזו של עורך הדין שהרוויח מאה אלף ליש"ט? " היא ממשיכה וטוענת "אין טעם לשאול שאלות כאלה, כי אין איש שיכול לענות עליהן. לא רק שערכם היחסי של מנקות בתים ושל עורכי דין עולה ויורד מדי עשור, אלא שאפילו באותו רגע נתון אין לנו אמות מידה המאפשרות לערוך השוואה … גם לו ניתן היה כרגע לקבוע מה ערכו של כישרון מסוים, ערך זה עתיד להשתנות; סביר להניח כי תוך מאה שנים תשתנה ההערכה לחלוטין. תוך מאה שנים, הנשים כבר לא תהיינה המין המוגן… המטפלת תניף שקי פחם. המוכרת בחנות תנהג בקטר רכבת. כל ההנחות המבוססות על עובדות, שנצפו בזמן שהנשים היו מוגנות, פשוט ייעלמו…," (חדר משלך, וירג'יניה וולף, תרגום יעל רנן, ידיעות ספרים, 2004)
גם תכנית הניטור שלנו והערכים שעמדו בבסיס בחירת המשתנים החשובים למעקב לטווח הארוך השתנו עם הזמן בעקבות תובנות חדשות ביחס למשמעות היישומית של התוצאות, מאמץ הדגימה וחידושים טכנולוגיים. תפיסות חדשות התגבשו, חלק מהמשתנים שנדמו כחשובים לפני שנים נזנחו, וחדשים, כמו דבורי דבש ובר, התווספו לתכנית. לצד שינויים אלה התפתחה והתרחבה גם החשיבה. ארבעים שנות מחקר וניטור, יחד עם הצטרפות רמת הנדיב לרשת תחנות מחקר באירופה, הובילו אותנו לתובנה מרכזית וחשובה אשר הוסיפה מרכיב חדש אל הניטור האקולוגי ארוך הטווח: האדם הוא מרכיב אינטגרלי במערכת ויחידה שיש לחקור ולנטר בפני עצמה, כולל מערכת התפיסות, ההעדפות ויחסי הגומלין בינו ובין הטבע.
