אפרת: בבוקר חורפי של חודש אדר קבוצת בוטנאיות ובוטנאים נפגשו לתעד את חלקות הניטור של הצומח העשבוני ברמת הנדיב. מטרתם של הבוטנאים הייתה לתעד בשיטות מדעיות את המגוון, השפע והֵרכב הצומח בחלקות הניטור הקבועות.
המתודה המדעית היא אחת הדרכים להתבונן ולתאר את נוף הצומח. בנוסף לדרך זו הזמנו גם מספר אמנים ואמניות לתעד את תהליך הניטור בדרכם. הראשונה להצטרף הייתה הציירת טליה ישראלי.
טליה היא ציירת המציגה במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם. מתודת הפעולה שלה מבוססת על שוטטות ושהייה במרחב, ובעקבותיהן תגובה אמנותית בדמות ציורים המצוירים בסטודיו. ציוריה של טליה עוסקים לא פעם בנוף עירוני או נוף פתוח, לרוב נעדר דמויות. הנוף המצויר לעולם איננו תמים; הציור נושא בתוכו את הידיעה שהצייר ערך את שראו עיניו, ובאמצעות הייצוג ופעולת הציור הוא חושף את מנגנוני החשיבה ואת האג'נדה שלאורם הוא מצייר. לעיתים הנוף בציוריה של טליה מצטט מנופים שציירו ציירים קלאסיים ולעיתים הוא נוף קונקרטי, אבל אלה וגם אלה הם ייצוגי נוף טעונים המעידים דבר מה על האדם המתבונן בנוף.
טליה: יצירתי עוסקת ביחסים שבין ציור ונוף. לאורך השנים ניגשתי אל העניין בשלל גישות ודרכי ציור, כשהשאלות על פעולת הציור והמרחבים המצוירים כרוכות זו בזו.
במשך מאות שנים הטבע והנוף נתפשו, באמנות בכלל ובציור בפרט, כמרחב נפרד ולעיתים אף מנוגד לתרבות. מרחב בעל קיום אוטונומי שמתפקד כמקום נשגב המשמש לעיתים לבריחה והרהור. במאה השנים האחרונות, לעומת זאת, הולכת ומתבססת ההבנה שלאדם השפעה עצומה על הטבע ושהמגע עם הטבע ועם הנוף איננו ישיר אלא מתווך על ידי קונבנציות ותפישות תרבותיות. אופני ייצוג שונים לאורך ההיסטוריה, והציור ביניהם, שיקפו את יחסו של האדם אל סביבתו. הניסוחים האסתטיים השונים הללו השפיעו מאוד על אופן צמיחתן של מיתולוגיות, ואלה בתורן תרמו לעיצובו של היחס שלנו אל המרחב.
מיותר לציין עד כמה העניין טעון בהקשר המקומי. בשנים האחרונות פיתחתי מתודה ציורית שמתייחסת, בין השאר, אל השינוי ביחס כלפי הטבע וכלפי מנגנוני הייצוג ההיסטוריים של נופי הארץ. מתודת ציור זו מְחקה, בין השאר, פעולות דפוס ושיכפול מכני שונות. אני מרכיבה את ציורַי מתוך התבוננות בצילומים מספרי ידיעת הארץ ומספרים מדעיים ובאמצעותם אני מתבוננת מחדש על מנגנוני ייצוג נוף בעלי אג'נדות שונות.
אסתטיקת העבודות מתכתבת עם אפקט הדפוס ומדגישה את הפן התרבותי במפגש עם הטבע ואת חוסר היכולת לראות את הטבע כדבר נפרד מהתרבות ומהתערבות האדם בו. גם תפיסת וחווית הגוף האנושי השתנתה בהתאמה, ולכן גם הגוף לא מגיב כפי שהגיב למראות הטבע לפי מאה או מאתיים שנה.
עבודות טליה ישראלי
הבחירה בפארק רמת הנדיב הייתה יציאה מהספר ההיסטורי אל ההווה הפיסי הרב-ממדי. אך הפארק גם הוא מרחב טבע מאורגן (האזורים הפראיים שבו, למשל, גם הם תחומים), ולכן היה מעניין לנסות להגביר את המתח הייצוגי בין טבע לתרבות באמצעות השהייה בו. שהיתי בפארק, שתולה למשך כמה שעות בתוך הצמחייה הטבעית, ורשמתי נופים סביבי. את הרישומים לקחתי לסטודיו לעבודה. בניתי תבניות של שלוש קומפוזיציות שונות שנלקחו מהנוף ועל בסיסן עשיתי מספר רב של אינטרפרטציות רישומיות. באמצעות ציור בספּריי וטושים, הדימויים והרישומים עברו עיבוד שגרם להם להיראות כאילו הודפסו בדפוס משובש.
אופן העבודה הזה מנטרל את הניסיון של הרישום להידמות לנוף עצמו או לחקות את המורכבות של הצורות האורגניות האין סופיות של הטבע. הרישומים שנוצרו הם יצורי כלאיים בין גוף, תודעה דיגיטלית של המאה ה-21 ולבין הנוף הטבעי של מחוז כרמל בחודש אדר.
