בימים כתיקונם הייתי כותבת פתיח על גשם, וקשת וענן, אבל הימים אינם ימים כתיקונם וענני מלחמה מתקדרים בשמיים, חגים מעלינו ומורידים עלינו כל מיני דברים מהשמיים שהם לא גשם ולא טיפות ולא ברכה.
ברגעים של מציאות מתוחה ומבט שממוקד בעיקר במעקב אחר החדשות ומהדורות האקטואליה, יש משמעות כמעט חתרנית בהרמת העיניים מעלה. אל העננים, הנעים מעלינו בשקט אדיש, נוצרים ומתפוגגים ואינם נענים לקצב האנושי של חרדה ואי ודאות.
