החקלאות בהגדרתה המילונית היא "עִבּוּד הָאֲדָמָה וְגִדּוּל צְמָחִים וּבַעֲלֵי חַיִּים לְמַטָּרוֹת מִזּוֹן וּשְׁאָר תַּצְרִכֵי אָדָם (מילון אבן-שושן)." מקור המילה "חקלאות" במלה "חקל", שדה בארמית. חקלאי, לפיכך, משמעו איש השדה, והחקלאות היא עבודת השדה. התפיסה הרווחת בעת המודרנית היא שהמזון אותו מספק לנו הטבע הוא נקודת הקצה של המערכת החקלאית ותכליתה הבלעדית. אך הטבע שבו משתמש האדם על מנת לקבל את משאביו לצורכי החקלאות פועל על פי עיקרון של מחזוריות, לא בכיווניות אחת. אם נפנה מבט אחורה לימי קדם, נבין איך התפיסה העכשווית התוותה את הכיוון שבו הלכנו והביאה אותנו, פשוטו כמשמעו, לקצה.
כל החומרים האורגניים, הצמחים ובעלי החיים מתנהלים בטבע במחזוריות. החומר האורגני מפורק ע"י אורגניזמים (הן ממשפחת הצומח והן מן החי) לחנקן, זרחן, חמצן ושאר יסודות והללו מתגלגלים בין הקרקע, הצמח, החי והאטמוספירה. החומרים נעים בתצורות שונות הלוך וחזור במעגל אין סופי, אינם מתווספים ואינם נעלמים.
החקלאות המודרנית על מהפכותיה פועלת, לעומת זאת, בשיטה כיוונית שאינה מאפשרת את המחזוריות הזו. על החקלאי המודרני לספק כמות גבוהה של חומרי הזנה לצמח שצריך לצמוח מהר ולתת יבול רב. לשם כך נולדה תעשייה המייצרת חומרי דשן (חנקן, זרחן ואשלגן) ממקורות חיצוניים, שאינם אורגניים, ומחזירה אותם לקרקע באופנים שונים. במקרים רבים עודף חומרי הדשן ממשיך את מסעו אל עומק הקרקע וחודר אל מקורות המים הזורמים משם הלאה. החקלאי פולח את הקרקע לעומק על מנת לאוורר אותה ולאפשר העמקת שורשים. מנגד, פליחה עמוקה פוגעת באורגניזמים ובמבנה הקרקע ומביאה לסחף ואיבוד קרקע. שימוש בחומרי הדברה שונים פוגע באורגניזמים טבעיים הנמצאים בסביבת החקלאות ויוצר סביבה "מתה". זהו הכיוון שאליו הולכת החקלאות המודרנית ה"קלאסית", ה"אינטנסיבית" שצריכה להאכיל מיליארדי בני אדם.
בעשורים האחרונים אנו עדים ליבולי שיא בענפי החקלאות השונים אך גם לפגיעת שיא במערכת האקולוגית וניתוק מוחלט ממנה. נוצר מצב שבו התשומות המושקעות למניעת נזקים כה גבוהות עד כי חקלאים רבים הבינו שחייבים "לחזור אחורה" ברמת האינטנסיביות. חזרה אחורה אין משמעותה הפסקת השימוש בכלים מודרניים או בטכנולוגיות מתקדמות. נהפוך הוא, ניתן להשתמש בכלים המודרניים דווקא למטרות של פעילות מדויקת ומניעת נזקים לקרקע ולסביבה. זו היא בעצם הליכה קדימה גם לחקלאות וגם לסביבה. קדימה מבחינת הורדת התשומות (תשומות דשן וחומרי הדברה) וחיסכון בכוח אדם. קדימה בשמירה על מבנה הקרקע ופוריותה. קדימה בשמירה על החי והצומח הטבעי בסביבה החקלאית.
בעשורים האחרונים גוברת התובנה שהחקלאות צריכה להיות רה-גנרטיבית, קרי חקלאות המשמרת את תנאי הסביבה ואת תכונות הקרקע הטבעיות ומאפשרת לקרקע, לחיים בתוכה ולמקורות המים להתחדש בכל עונה. חקלאות מסוג זה גם משמרת את מגוון מיני הצומח הטבעי בסביבה החקלאית, וכן נופי מורשת ומסורות עתיקות. זוהי חקלאות מתחדשת המתחברת חזרה למחזוריות שבטבע ומאפשרת לה להתקיים בשילוב עם הגידול החקלאי.
ברמת הנדיב התקיימה חקלאות צומח ובעלי חיים מזה אלפי שנים. ניתן למצוא לכך עדויות ארכיאולוגיות בדמות שדות חקלאיים ומתקנים לבעלי חיים החל מתקופת בית שני ועד למאה העשרים, גם אם לא ברצף. בשדות האלה השתמרו מאפיינים ייחודים של חקלאות קדומה: הם נמצאים באזורים של רמה סלעית, בעיקר כזו של סלעי גיר, ולא במישורים ובעמקים כמו בחקלאות המודרנית. הם נוצרו במקומות שבהם הקרקע מעט עמוקה יותר וניתן היה לגדל בה גידולי שדה, הם קטנים יחסית ומצויים באמצע שטח טבעי.
ממשק הגידול המסורתי שהיה נהוג בהם במשך אלפי שנים היטיב ככל הנראה את תנאי הסביבה והקרקע (שטח פתוח ומואר, קרקע מאווררת) ומיני צומח טבעי אשר נעלמו משאר שדות ארצנו נמצאים בריכוז גבוה מאוד באותם שדות.
בשנים האחרונות, מאז שנות האלפיים, חלק מן השדות הללו ברמת הנדיב הושבו לתפקודם המקורי והוחל בעיבודם מחדש כשדות חקלאיים ואף הובא למקום עדר צאן שחי ורועה במקום. את הקרקעות אנו מעבדים בעיבוד עדין וללא שימוש בחומרי הדברה, כפי שהיה נהוג בעבר. מטרתה של החקלאות ברמת הנדיב איננה מסתכמת בהגדרה המילונית העכשווית של גידול צמחים ובעלי חיים למטרות מזון. הגידולים משמשים אמנם מזון לעדר הצאן, כרמי הזיתים משמשים לייצור שמן ועדר הצאן משמש לייצור בשר וחלב, אך המאפיינים של הפעילות החקלאית ברמת הנדיב שונים מאוד ממאפייני החקלאות המודרנית האינטנסיבית. הממשק החקלאי שאנו מקיימים בהם מאפשר לקבל תועלות רבות נוספות כגון פריחה של צמחים נדירים, ויסות הצמחייה, מגוון של בתי גידול ובעלי חיים ושמירה על מבנה הקרקע. כך למשל, בסקרים שנעשו נמצאו בשדות האלה מיני צומח נדירים בסכנת הכחדה שנעלמו משאר נופי הארץ. מינים אלה נשמרו ברמת הנדיב בזכות השמירה על דרכי העיבוד המסורתיות.
כרמי הזיתים ברמת הנדיב ניטעו בעבר הרחוק בטרסות ובמרווחים גדולים בין העצים והעיבוד בהם נעשה על ידי בהמות עבודה, וכמובן שלא נעשה שימוש בחומרי הדברה. כרמי הזיתים שניטעו בעשורים האחרונים ניטעו גם הם במרווחים גדולים כפי שנעשה בעבר. עיבוד הקרקע וממשק הגידול (שיטות המסיק, הגיזום וכד') נעשים בכלים מודרניים אך משחזרים את שיטות העבר ומאפשרים משום כך למבקרי הפארק גם לצפות ולהנות מנופי העבר. כרמי הזיתים ברמת הנדיב משמשים גם למחקר בנושא זני זיתים עתיקים ושניים מהם משמשים כאוסף גנטי חי של זיתים מרחבי ארץ ישראל
כאשר אנו מבקרים בטבע, אנו מקבלים תמונה נקודתית, מעין "צילום מסך" של מה שקורה ברגע הביקור. איננו רואים את התמונה כולה כפי שהיא לאורך זמן. התהליך המחזורי ארוך ומורכב. החל משלב נשירת העלים, התפרקותם על הקרקע, הטמעתם והפיכתם לחלק מהצומח המתחדש. על מנת להבין כיצד ממשק הפעולות בשטח משפיע על מחזוריותם של חומרים בקרקע בוצע ברמת הנדיב מחקר לאורך שש שנים. במסגרת מחקר זה נבחנה השפעתם של ממשקים שונים כגון רעיית בעלי חיים או מניעתה על חומרים שונים בקרקע (מחקר ביוגאוכימי). במחקר נמצא בין היתר כי לתנאי המיקרו-אקלים השפעה משמעותית על תפקוד המערכת האקולוגית ופירוק החומרים בקרקע. כמו כן נמצא כי נשר העלים מתפרק ביעילות רבה יותר תחת שיחי בר-זית כאשר בשטח מתקיימת רעיית עיזים. זהו כמובן רק חלק קטן מן הסיפור הגדול, אך זוהי עוד עדות לכך שלכל פעולה שאנו מבצעים בשטחי החורש יש השלכות רבות ועמוקות על המערכת האקולוגית כולה.
לסיכום, ניתן לומר כי על מנת שהמערכת הטבעית והחקלאית תמשיך לתפקד באופן מקיים, דהיינו כזה שמבטיח שמשאביה לא יתדלדלו אלא ימשיכו להתחדש, עלינו להשתמש בפרקטיקות (מִמשקים) אשר יאפשרו שמירה ומחזור של משאבים. תפקידנו הוא ללמוד על מרכיבי המערכת ולבחון את הפעולות שאנו מבצעים על מנת לשמור על מערכת אקולוגית בריאה ומתפקדת למעננו ולמען הדורות הבאים.
