מאמצים אלו מעידים על ישימות השיטה בויסות המיינות בשטח מוגדר לטווח בינוני. ירידה קלה בלבד נמצאה באתר נוסף (אתר תל אפק) ומעידה כי יתכן וממשק זה, במידה שהוא מבוצע באופן זמני בלבד, יעיל פחות באתרים המוקפים סביבה עירונית עם אוכלוסיית מיינות מבוססת אשר יכולה לשמש כמקור. נמצא גם כי מרחקי הבריחה עלו באופן משמעותי לאחר מאמץ הלכידה בכל שלושת האתרים, ממצא המעיד על חששנות מוגברת עקב הלכידות, אשר עשויה להוביל לירידה בכשירות של פרטים באוכלוסייה. בעוד המיינה ידועה בהעדפתה לבתי גידול עירוניים ומופרים, נמצא כי דווקא אזור החיץ היה אזור הפעילות המועדף על המיינות הפעילות ברמת הנדיב, עם רמת פעילות גבוהה יותר גם מהאזור העירוני הסמוך וגם מאזורי המבקרים המופרים בתוך פארק הטבע. ממצא זה מרמז על כך שממשק כנגד שריפות שמפחית את צפיפות וגובה הצמחייה ומבוצע בשטחים טבעיים הסמוכים לאיזורים מיושבים עשוי לעודד חדירה של מינים פולשים לשטחים טבעיים אלו.

העדויות האמפיריות שהושגו במחקר זה מרמזות כי ממשק פשוט יחסית בדמות מלכודות ייעודיות יכול לגרום לירידה חדה ומתמשכת באוכלוסיות המיינות בתוך שטחים מוגנים, לעיתים לאורך זמן, ולסייע בניהול אוכלוסיית המיינות בישראל ואולי בעולם. כלומר, ניתן לפתח ממשק של הרחקת מיינות משטחים מוגנים ובכך להקטין את ההשפעות השליליות של המיינות בשטחים אילו. עם זאת, חשוב לציין שבמחקר זה לא נבחנו ההשפעות של הפחתת המיינות על חברת הציפורים המקומיות. יש צורך במחקרים נוספים אשר יבחנו את תגובת המינים המקומיים למאמצי ממשק אלו כדי להבין את חשיבות המהלכים הללו לשמירת טבע.