עץ אחד יכול!

פארק הטבע מזמין אתכם לטיול ולפיקניק בכל עונות השנה. בקיץ אפשר לטייל מוקדם בבוקר או בשעות בין־הערביים ורבים מתושבי הסביבה באים לכאן בקביעות להליכות, לריצות או לטיול עם הכלב. בעונה החמה אנחנו מזמינים אתכם לשכשך במעיין של עין צור ולשבת לנוח מתחת לעץ הנותן צל טוב. ההמלצה שלנו היא לנווט עם שמיכת פיקניק וצידנית לאחד העצים המצילים שתכף נספר עליהם, ולא לוותר גם בקיץ על בילוי מטעין בטבע. העצים שבחרנו אינם דורשים הליכה ארוכה מהרכב, והשהייה בסביבתם מאפשרת הקלה משמעותית בעומס החום.

 האלון הגדול, החרוב והבוסתן – השביל הכחול (שביל המעיין)

מלבד הבריכה של  עין צור, שמימיה יצננו אתכם, כדאי להכיר בסביבת השביל הכחול כמה עצים נהדרים. העץ הראשון הוא עץ החרוב, ממש מתחת לבריכה של עין צור (כשעולים בשביל מכיוון בית הספר “כרמים” ומגיעים לאזור בית המרחץ, העץ משמאלכם). אפשר לזהות אותו על פי צמרתו המשתפלת, המעניקה צל נפלא. כששוכבים מתחת לחרוב האהוב מרגישים רוח נעימה, ואפשר לבלות פה גם באמצע היום כשהשמש קופחת ממש ליד – אידיאלי לבילוי עם ילדים בשילוב שכשוך בבריכת המעיין וצעדה רטובה באמת המים.

היו שם גפנים שמתו, מהן נותרו שתיים שגזמנו וסידרנו, ושתלנו גם חדשות שכבר מלבלבות”. העצים הנוספים שניטעו בבוסתן הם הדרים, רובם עצי חושחש שעליהם הורכבו עצי הדר אחרים, כמו: אשכולית, אשכולית אדומה, פומלה, תפוז, שמוטי, תפוז טבורי ואפילו קלמנטינה ואשכולית על אותו עץ. אלה נוספו לעצי שקד, תות, זית, חרוב, תאנה, אלה ורימון, שמקבלים עכשיו טיפול ממוקד הכולל קלתור וגיזום ובדיקות מזיקים תקופתיות.

שביל הפלג, המתפצל משביל המעיין הכחול, הוא קטע שביל קצרצר ומוצל שנעשה בו ניסיון לשחזר בית גידול לח עבור צמחי מים ודו־חיים. השביל עובר על גשרוני עץ, חולף על פני בריכה ומתחת לעצי דולב ותאנה. אין כאן ממש מקום לשבת לפיקניק, אבל תמצאו כאן צל נהדר, שקט ומיקרו־אקלים מפתיע.

חורשת גבי שילר, החרובים – השביל האדום (שביל האחוזה)

בשביל האדום, אחרי כעשר דקות הליכה על שביל חשוף, תמצאו צל נעים בחורשת גבי שילר. זוהי חורשת אורנים ייחודית שניטעו בה עשרות אקוטיפים (פרטים שונים של אותו מין) של אורנים, שכיום הם בני 50 שנה לפחות. את העצים נטע היערן גבי שילר,

נקודת אנטי־צל

לכאן אנחנו לא ממליצים להגיע בשביל צל, אלא לשם השראה ומחשבה. זו נקודה מיוחדת במינה. כשחשבנו על עצים שנותנים צל, נזכר צח ב’ברושמש‘. פעם היו כאן הרבה ברושים, ובמהלך הזמן נעקרו. השדה מסביב משמש כיום לגידולים כמו שיבולת שועל למאכל לעיזים. הברוש הזה נותר יחיד לא משום שנשכח, אלא מתוך מחשבה מיוחדת של הוגו יאן טראגו, המנכ”ל היוצא של רמת הנדיב, שביקש להשאירו. לא נכביר בהסברים וניתן מקום לשירים. צח, מנהל הפארק, חולם שיום אחד יוצב פה שלט עם השיר “ברוש” של אהוד מנור:

ואני ראיתי ברוש
שניצב בתוך שדה מול פני השמש
בחמסין, בַּקרה
אל מול פני הסערה.

על צידו נטה הברוש,
לא נשבר, את צמרתו הרכין עד עשב.
והנה, מול הים,
קם הברוש ירוק ורם.

הנה ברוש, לבדו,
מול אש ומים.
הנה ברוש, לבדו,
עד השמיים.

ברוש, לבדו איתן.
לו רק ניתן ואלמד
את דרכו של עץ אחד.