הנה ברוש לבדו

מיכאל לסרי גר בבנימינה ומטייל ברמת הנדיב כמעט כל יום. רמת הנדיב היא למעשה החצר האחורית שלו. בכל טיול או רכיבה על אופניו, מיכאל סופג ונהנה מהריאה הירוקה הגדולה והמשמעותית באזור ומקדיש תשומת לב לטבע המרשים שסביבו. בתוך השפע של הסביבה הבחין מיכאל בברוש בודד ומיוחד.

למיכאל היה ברור שיש כאן “קריצה”, אמירה אומנותית רגישה להשאיר דווקא ברוש יחיד במרחב. הברוש הבודד והחשוף נגע לליבו, ונפשו נקשרה בצמרתו של הברוש.

וכך, כבר מעל שנה שמיכאל מבקר את העץ בקצוות של הימים ומתעד אותו בעזרת טלפון סלולרי. העיניים והלב מאגדים את הצילומים יחד למעין תערוכה אישית, שלה הוא קורא “סדר יום”.
בתוך שגרת היומיום, בתוך הצפיפות והעומס, העץ הבודד מהווה סמל ונקודת עצירה ונשימה למיכאל. מבט אל צללית העץ מזכיר לו את עצמו ואותנו, בני האדם, אשר נראים שונים זה מזה, חשופים וזקוקים לעצירה, למבט ולחמלה. “בקצות היום, כשאתה רואה את השמש מצלילה את העץ, נוצר משהו מאוד חשוף ויפה. העצירה הזו בנקודות זמן משתנות לאורך היום היא הריאה ירוקה, האוויר לנשימה וחלק מסדר היום של העץ ושלי”.