תחילת המחקר
פארק הטבע רמת הנדיב התעורר לחיים במחצית שנות ה-80, כשהוחלט לייעדו לשטח פארק שיעמוד לרשות הציבור למגוון שימושים. בשנת 1985 החל שיתוף פעולה עם החברה להגנת הטבע במטרה להפוך את רמת הנדיב לפארק עשיר ומגוון, לשימוש הציבור ולקידום הידע המדעי בתחומי האקולוגיה המעשית לטובת שמירת טבע, ניהול שטחים פתוחים וחינוך. עד אז לא זכה השטח לתשומת לב מיוחדת מצד מבקרים, חוקרים או בעלי עניין אחרים.
השלב הראשון בתהליך ייעודו של הפארק למען הציבור היה להכיר את השטח על כל פניו. כך החלו העוסקים במלאכה לערוך סקרי שטח ולאסוף מידע על בתי הגידול, בעלי החיים, הצמחים וערכי הנוף האופייניים למקום.
רמת הנדיב היא דוגמה ייחודית בישראל לניהול פארק טבע המתבסס על מחקר וניטור רציפים. בדרך זו מובטח כי השפעת פעולות האדם בשטח על הטבע תיבחן לאורך זמן ותשמש את מקבלי ההחלטות בכל עת בהתאם לממצאים. ניהול כזה מכונה “ממשק אדפטיבי”.
אחת מפעולות הממשק הראשונות הייתה השבה לטבע ואישוש של אוכלוסיות צמחים ובעלי חיים שהתמעטו או נכחדו מהאזור כליל. במסגרת פעילות זו הושב בקיץ 1990 בז הצוקים, שנכחד ממצוקי דרום הכרמל כ-40 שנה קודם לכן.
בז הצוקים היה ה”חלוץ”. מאז מתנהל מאמץ רציף ופעיל להשבת מיני עופות דורסים נוספים, כמו הבז האדום, ולאישוש אוכלוסיית הנשרים, ההולכת ומתמעטת.
פעילות ממשק נוספת המלווה במחקר היא ויסות כיסוי העצים והשיחים בפארק הטבע, על ידי כריתה ידנית ורעִיית צאן ובקר. מטרתה העיקרית היא פתיחת סבך הצומח ומניעת שריפות.
תחום אחר המתפתח בשנים האחרונות ברמת הנדיב הוא מחקר ארוך טווח – LTER. בעקבות ההבנה כי תופעות רבות כמו שינויי אקלים הן ארוכות טווח במהותן, התעורר הצורך במעקב ובמחקר לטווחי זמן של עשרות שנים ויותר. אחת המטרות של מעקב מתמשך כזה היא בניית בסיס מדעי בתחומים שונים, שיהווה קו ייחוס להשוואה לעתיד לבוא.
כיום רמת הנדיב היא מודל לשילוב ניטור וממשק של שטחים פתוחים באזור הים-תיכוני בישראל. פעילות המחקר מגוונת ועשירה. היא מאפשרת היכרות מעמיקה עם המערכות הטבעיות ועם יחסי אדם–סביבה, ומציגה מסד ידע התורם להעשרת ציבור המתעניינים והקהילה המדעית בארץ ומחוצה לה.
