הצבי הישראלי (Gazella gazelle) בשיחייה ים-תיכונית ברמת הנדיב: כושר הנשיאה, תזונה ותחרות עם חיות משק

אמיר ארנון, יאן לנדאו, טובה דויטש-טראובמן, גיא דברת, עדו יצחקי, דן מלקינסון

הצבי הארץ ישראלי (Gazella gazelle) – שישראל היא המקום היחידי בעולם בו שרדה אוכלוסייה משמעותית שלו – ממלא תפקידים חשובים במגוון של מערכות אקולוגיות, והוא אחד ממיני הבר המזוהים ביותר עם הטבע הישראלי. מצבו של המין מוגדר כ”נתון בסכנת הכחדה”, בגלל מגמות הירידה באוכלוסייה בעשורים האחרונים והתגברות של גורמים שמאיימים עליו, ובראשם אבדן בתי גידול וקיטוע של תת-אוכלוסיות בשטחים מצומצמים.

המחקר מתמקד באוכלוסיית הצבאים בפארק הטבע רמת הנדיב – קבוצה מבודדת יחסית התחומה בשטח מצומצם – כמקרה בוחן למצב החזוי לצבאים בישראל בעשורים הקרובים. מסקרים חודשיים שנערכים בפארק מאז 2004 נראה שלאחר תקופה ארוכה של דעיכה, לפני כשבע שנים התחילה האוכלוסייה לגדול. שלוש שנים מאוחר יותר, נראה שהאוכלוסיה הגיעה לגודל יציב שנשמר עד היום, אך צפיפות הצבאים נמוכה מזו שתועדה בבתי גידול אחרים בישראל. אוכלוסיות נוספות – ברמת הגולן ובירושלים – ישמשו כנקודות ייחוס במתן פרשנות לתוצאות שתתקבלנה. המחקר מתמקד בשלוש שאלות:

1) האם גודל ומבנה האוכלוסייה אכן יציבים בשנים האחרונות?

המחקר עושה שימוש בזיהוי אינדיבידואלי של פרטים מתמונות שייאספו במצלמות שביל שיוצבו בפארק, כדי ללמוד על אוכלוסיית הצבאים. באמצעות מודלים מתקדמים מעובד מידע זה, ומידע מתמונות שנאספו ב-2016 במערך זהה, כדי להעריך את גודל האוכלוסייה ויחס הזוויגים בה אז והיום. באמצעות נתונים אלה מאומת הקשר בין

נתוני הסקרים החודשיים למגמות באוכלוסייה, זאת על מנת לאשש את המידע על יציבות האוכלוסייה שעולה מהסקרים, יציבות שעשויה להעיד על הגעת האוכלוסייה לכושר הנשיאה של השטח.

2) האם מזון – כמותו ו/או איכותו – מהווה גורם מגביל לגודל האוכלוסייה בפארק?

גללי צבאים נדגמים בשטח ונעשה שימוש באנליזות גנטיות חדשניות לזיהוי של מיני הצמחים הנאכלים, ובסריקות ספקטראליות לאפיון של איכות המנה, כדי ללמוד כיצד הרכב ואיכות המזון שהצבאים צורכים משתנים בין עונות. השינויים העונתיים בהרכב הדיאטה מקושרים לשינויים באיכותה ומתבצעת השוואה בין איכות הדיאטה לדרישות הפיזיולוגיות של צבאים, כדי להעריך האם דיאטה ירודה בעונות מסוימות עשויה להוות צוואר בקבוק לשרידות של צבאים ובכך להשפיע משמעותית על כושר הנשיאה של השטח.

3) האם חיות המשק שרועות בפארק מתחרות עם הצבאים על משאבי מזון?

במידה ומזון באיכות וכמות מספקת הוא משאב מוגבל עבור צבאים, תחרות עם חיות משק – בקר ועזים – עשויה להוריד עוד את כושר הנשיאה של השטח. באמצעות אנליזות גנטיות וסריקות ספקטראליות, מאופיינת הדיאטה של בקר שרועה בפארק בעונה הירוקה, ונבדקת רמת החפיפה בדיאטה בין בקר לצבאים. באמצעות השוואת הרכב ואיכות הדיאטה בין צבאים החיים באזורים תחת לחץ רעייה גבוה, ובינוני של חיות משק לצבאים החיים באזור ממנו הורחקו חיות משק, נבדק במחקר זה האם רעיית חיות המשק משפיעה על תזונת הצבאים במשך הרעיה הסימולטנית, ובעונות אחרות.

מעבר להרחבת הידע המדעי בנושאים של כושר נשיאה, תזונת פרסתניים, תחרות בין מינית בכלל ותחרות בין חיות משק לחיות בר בפרט, תוצאות המחקר צפויות לתרום להבנה טובה יותר של האקולוגיה של הצבי הארץ ישראלי ולממשק של שטחים כך שיתמכו באוכלוסיות צבאים גדולות ככל האפשר, ובכך יגדילו את סיכויי השרידות של מין זה בעתיד.

תוצאות עיקריות – 2019

ניתוח ראשוני של הרכב הדיאטה של הצבאים בפארק, על בסיס 10 דגימות מהסתיו (אוקטובר 2018), ו -36 מאביב (מאי 2019), הראה ממצאים מפתיעות מאוד.

נמצא כי הצבאים אכלו צמחים מ -44 משפחות באביב, ו -28 בסתיו, אך מספרן הממוצע של המשפחות במדגם היה קרוב מאוד בין שתי העונות – 14 בקירוב. רוב התזונה של הצבאים כללה 7 משפחות בלבד באביב ובסתיו , 4 מהן היו זהות בין העונות. אחת המשפחות, האשחריים, היוותה חלק נכבד מהתזונה, כ-56% באביב ו -43% בסתיו.

בשתי העונות אכלו הצבאים בעיקר צמחייה מעוצה (בערך 85%)