חסינים בפני השריפה הבאה

מאי עד אוקטובר הם החודשים הלוהטים של הטבע הישראלי. שריפה שהתרחשה ברמת הנדיב במאי 1980 וכילתה שליש משטח פארק הטבע, הצליחה לגרום לשינויים מרחיקי לכת בניהול שטחי טבע פתוחים בישראל. אבי פרבולוצקי, אקולוג בכיר, מספר איך התפתח הידע למניעת השריפה הבאה

IMG_1772ניר
שריפה בכרמל 2010. צילום: ניר הר

בעיצומן של שנות ה־80, כשאבי פרבולוצקי התמנה לתפקיד סמנכ”ל החברה להגנת הטבע, הוא החל לעבור על חומרים שהשאירו קודמיו ונתקל בתוכנית שעניינה אותו מאוד: הפיכת השטחים הטבעיים של רמת הנדיב לפארק טבע מנוהל, שישמור ויטפח את ערכי הנוף והמורשת התרבותית של המקום ויהיה פתוח לרווחת הציבור. בעיקר עניינה אותו, כמי שזה עתה סיים את לימודי הדוקטורט, העובדה שפיתוח הפארק היה מלווה במחקר אקולוגי.

התוכנית נכתבה בעקבות קשר שנוצר בין החברה להגנת הטבע לבין יד הנדיב, שניהלה אז גנים מאוד מטופחים המוקפים בכ־5,000 דונם של טבע לא מוכר. מלבד סקר טבע ונוף שנערך כאן בתחילת שנות ה־80 וכלל מיפוי של הצומח ושל הוואדיות, כמעט לא דרכה כאן רגל אדם. עד כדי כך, שלמרות ששריפה אדירה פרצה כאן ב־1980, לא היו ידועים היקפה ונזקיה.

אבי, שביקש להוביל את התוכנית מטעם החברה, שמע על השריפה, שמקורה היה בלול התרנגולים של קיבוץ מעיין צבי הסמוך. “לא ידעו להגיד לי מה ואיפה בדיוק נשרף”, הוא מספר, “כי באופן כללי, בשנות ה־80 לא היה נהוג לאסוף ידע על שריפות. שירותי הכבאות כיבו את השריפה והלכו, וכך פחות או יותר זה נגמר”.

רק כשמתאמצים, רואים את הסימנים

לצורך הדיון במשמעות הקמת פארק הטבע, הוקמה ועדה מיוחדת. פרט לאבי היו חברים בה מנכ”ל קרן רוטשילד דאז, ארתור פריד, מנהלי גני הנדיב, מנכ”ל החברה להגנת הטבע יואב שגיא, הארכיאולוג יזהר הירשפלד, היערן גבי שילר ממכון וולקני ואדריכל הנוף שמוליק בורמיל.

“כצעד ראשון וכחלק מכוונה ללמוד את המקום באופן יסודי, החלטנו למפות את הפארק ולהבין מה נשרף ואיפה”, אבי מספר. “כיוון שכבר עברו חמש שנים מהשריפה, לא ראו את הנזקים שלה בשטח. הסתובבנו והכול היה ירוק, כי השיחים כבר הספיקו להתחדש תוך שנה־שנתיים. רק כשעוצרים ליד השיח ומתאמצים, אפשר לראות את הסימנים: קצה הענפים העליונים שחורים, וחלק מהענפים התחתונים שרופים. בסופו של דבר, אחרי עבודה מאוד מאומצת של מיפוי כל השטח, יכולנו להעריך שנשרף כשליש משטח הפארק”.

Quote

כדי להגן מפני שריפות מקימים אזור חיץ סביב השטח המועד לפורענות, באמצעות כריתת עצים ודילולם, ועדר צאן רועה שאוכל את הצמחייה.

Quote

עבודת המיפוי לוותה בצילומי אוויר של השטח לפני השריפה ואחריה. “חישבנו שתוך 25 שנה השטח יחזור להיות בדיוק כפי שהיה לפני השריפה, דבר שהתברר עם הזמן כנכון”.

מסביר בסיור כנס המרעה 2016
פרופ' אבי פרבולוצקי

השריפה הלאומית הראשונה

המודעות לשריפות בשטחים פתוחים גברה אחרי שריפה נוספת בכרמל בספטמבר 1989. הפעם נשרפו כ־5,000 דונם בנחל כלח, לב אזור הטיולים בכרמל, ולראשונה עם ישראל התחבר לנושא. אבי מכנה את השריפה הזאת “השריפה הלאומית הראשונה”.

באותה תקופה היה אבי כבר אחראי למחקרים ברמת הנדיב במסגרת עבודתו כחוקר במכון וולקני. בעקבות השריפה הוקמה ועדה לשיקום הכרמל, והוא התבקש להיות חבר בה. “בהתחלה סירבתי – מה לי ולזה, הרי אין לי שום ידע בנושא שריפות”, הוא מספר. “אבל אז נסעתי לכנס בצרפת בנושא רעייה, שם השתתפתי בסיור בחבל פרובנס היפה, שהנוף שלו מזכיר מאוד את הכרמל. בסיור הראו לי שכדי להגן מפני שריפות מקימים אזור חיץ סביב השטח המועד לפורענות, באמצעות כריתת עצים ודילולם, ועדר צאן רועה שאוכל את הצמחייה.

בעוד שהנושא כבר נחקר רבות על ידי הצרפתים, הידע שלנו בארץ בתחום מניעת שריפות ותהליכי התחדשות של הצומח הטבעי היה מינימלי. אנשי קק”ל, למשל, רצו לייער את כל השטח השרוף”. וכך, מצויד בידע חדש, חזר אבי לארץ והצטרף לוועדה לשיקום הכרמל מטעם משרד החקלאות.

אזור חייץ נגד שריפות
אזור חיץ נגד שריפות בוולנסיה, ספרד. צילם: אבי פרבולוצקי

אזור החיץ הראשון בארץ

ב־1990 כתבה הוועדה פרק המלצות שעסק בעיקר בנושא דילול צמחייה ורעיית צאן. “את ההמלצות הבאתי להוגו, מנכ”ל רמת הנדיב, כדי לתמוך בהקמת אזור חיץ בפארק. בו־זמנית כבר היו יוזמות לפיתוח שבילים בפארק. גם שיטה למניעת שריפות הייתה כבר קיימת: פועלים יומיים ניכשו את העשבים, אבל השאירו אותם בשטח, כי אי־אפשר היה לאסוף כמויות גדולות.

“אמרתי להוגו: זה לא יעיל, תביא עדר של פרות. ואז הוכנס העדר הראשון לרעייה בפארק, של משפחת אלטשולר מבנימינה שממילא רעה על גבול הפארק”. כך הוקם אזור החיץ הראשון בארץ, בין רמת הנדיב לשכונות הדרומיות של זיכרון יעקב.

מאז התרחשו עוד שלוש שריפות לאומיות, והידע סביבן המשיך להתפתח. השריפה ביולי 1995 באזור שער הגיא בכביש 1 תרמה להבנה שהטבע יודע להשתקם לבד: העצים והשיחים אוגרים בשורשיהם חומרי מזון שנוצרו בעלים בתהליך הפוטוסינתזה, ושומרים אותם בשורשים כדי שבבוא העת יוכלו להשתמש בהם.

Quote

שיטת הרעייה ככלי ליצירת חיץ ולמניעת שריפות, הממשיכה מאז ועד היום, מוכיחה את עצמה.

Quote
20170313_120035
צילום: ידיד לוי

הצמחייה – חבית דלק מסוכנת

בדצמבר 2010 התרחשה השריפה הגדולה בכרמל, ממש מדרום לקודמתה, והביאה עמה אסון לאומי שבו נספו 44 בני אדם. “הצומח שנשרף בשריפה הקודמת התאושש, אבל בינתיים הצומח שטרם נשרף שימש כמו חבית דלק, שכל מה שהיה צריך הוא גפרור שיידלק”, אומר אבי. “האסון קרה בכביש צר ומפותל שהפך למלכודת של להבות, כי לא נבנה חיץ בינו לבין הצמחייה הדליקה”.

ה”פתיל” של “חבית הדלק” הוא הצומח העשבוני, שבמאי הופך להיות יבש, עד החורף. עד 1948 הייתה רעייה רבה בישראל של עדרי הכפרים, והצומח הזה נאכל על ידי העיזים. תושבי הכפרים הערביים גם כרתו עצים רבים להסקה. הארץ הייתה עירומה מצומח ולכן נקייה משריפות. אחר כך הכפריים עזבו, מספר העדרים קטן, השטח התכסה בחורש שהתאושש טבעית ובעצים שנטעה הקרן הקיימת. “עברנו למצב שיש לנו יותר מדי צמחייה מסוכנת, וצריך להתנהל בהתאם”, אומר אבי.

אזור-החיץ-aspect-ratio-x
אזור החיץ בין רמת הנדיב לשכונות הדרומיות של זיכרון יעקב. צילום: אלבטרוס

הממשלה מתחילה להתערב

אחרי השריפה של 2010 הבינה הממשלה שהיא צריכה להתערב ובעקבות המלצות ועדה נוספת נמצא מימון להקמת אזורי חיץ. הפעם הקצה משרד האוצר לשיקום הכרמל 50 מיליון שקלים. גם קרן קיימת לישראל החלה לראשונה להכין אזורי חיץ בין יערות ליישובים ולהביא לשם רעייה. רשות הטבע והגנים הקימה יחידה שלמה למניעת התפשטות שריפות באזור הצפון.

בנובמבר 2016 כבר היה זה גל ענק של שריפות, שהכניס מדינה שלמה למצב של חוסר אונים בפני הלהבות. 1,700 מוקדים באזורים שונים ברחבי הארץ, שגרמו לנזקים קשים בעיקר בחיפה, ושבוע שלם של “לחימה”, הביאו איתם את התובנה הסופית שעוצמת הרוח והכיוון שלה הם הגורם החשוב מכל דבר אחר – הטמפרטורה, היובש או מקור האש.

Quote

רעייה היא עסק יקר, וכדי לעודד אותה צריך לבנות מנגנון של סבסוד, שלא קיים היום. וזה האתגר הבא.

Quote
שגיא שגיב 2_ רעיית בקר תורמת למגוון הנופי והביולוגי ולמניעת שריפות
הוכח שהרעייה מעודדת את הפריחה, והיופי של הפארק לטווח ארוך לא נפגע. צילם: שגיא שגיב

האתגר הבא: לסבסד את הרעייה

ברמת הנדיב, בשונה משאר מוקדי האש במדינה, השריפה ההיא של 1980 הייתה השריפה האחרונה. שיטת הרעייה ככלי ליצירת חיץ ולמניעת שריפות, הממשיכה מאז ועד היום, מוכיחה את עצמה.

עם השנים, לעדר הפרות התווסף גם עדר עיזים המגודל בדיר רמת הנדיב, ובהמשך הובאו גם כבשים. הרעייה מלווה במחקרים מתמשכים ובידע שממשיך להתפתח כל הזמן. כך למשל הוכח שהרעייה מעודדת את הפריחה, והיופי של הפארק לטווח ארוך לא נפגע.

כך הפכה רמת הנדיב למודל של מניעת שריפות עבור הגופים השונים בישראל, שעוסקים בניהול שטחים פתוחים. גם ביישובים עצמם הוכנסו תקנות להקמת חיץ בין הבתים לבין שטחים פתוחים, באמצעות רעייה. אלא שהיישום של הנושא לא פשוט.

“רעייה היא עסק יקר”, מסכם אבי, “וכדי לעודד אותה צריך לבנות מנגנון של סבסוד, שלא קיים היום. וזה האתגר הבא”.

מה עושים כשמזהים שריפה?

אם מטיילים בשטח הפארק ומזהים עשן או התחלה של שריפה, לא מהססים! מתקשרים למוקד שירותי הכבאות (102) ו/או לפקח התורן של רמת הנדיב: 053-6452336.

בזמן הדיווח חשוב להישאר ממוקדים ולפרט את מיקום השריפה ואת אופייה – קרקע, עשב או צמרות, ולא לשכוח למסור את פרטיכם כדי שנוכל לחזור אליכם למידע נוסף.

 

אהבתם? הצטרפו בחינם לרשימת התפוצה וקבלו מדי חודש כתבות ועדכונים על פעילויות לכל המשפחה – להרשמה