חורבת עקב וחורבת עלק – התקופה הצלבנית
בחפירות חורבת עקב נמצאו שרידים של יישוב ארעי ממלוכי שנבנה על גבי הריסות החווה מהתקופה הביזאנטית. ממצא כלי החרס תוארך בחפירה למאות ה-13–16 לספירה ונמצאו שם גם ממצאים מהתקופות האומאית, העבאסית והפאטימית, המתוארכות לתקופה קדומה יותר, אולי עדות ליישוב ערבי קדום שהייה במקום ושרידיו הארכיטקטונים לא נחשפו בחפירות הארכיאולוגיות.
בחפירות חורבת עלק נמצא חותם עשוי מתכת ובחלקו העליון מגן ובמרכזו צלב, סביבו כתובת שחוקה בלטינית ובצרפתית. החותם היה שייך לאציל מקומי, שמו ככל הנראה ראול. החותם שימש לחתימת שעווה על גבי מסמכים ותעודות בתקופתה של ממלכת ירושלים.
התקופה מכונה התקופה הצלבנית. במסע הצלב הראשון נכבשה ירושלים והוקמה ממלכת ירושלים הראשונה (שנת 1099). הצלבנים הביאו לארץ את השיטה הפיאודלית (חלוקה לנסיכויות, רוזניות וסניוריות). במהלך התקופה הגיעו לארץ ישראל כמה מסעות צלב והתיישבו בה נוצרים שהגיעו ממערב אירופה. לאחר כמה מערכות צבאיות גברו הממלוכים, שהגיעו ממצרים על המונגולים ובשנת 1260 השלימו את השתלטותם על הארץ עם כיבוש עכו בשנת 1291. מרכזם השלטוני של הממלוכים היה בקהיר והם שלטו בארץ ישראל עד שנת 1516.