אפרת קליפשטיין, סמנכ"לית בכירה ואוצרת ראשית

ברגעים של מציאות מתוחה ומבט הממוקד בעיקר במעקב אחר החדשות ומהדורות האקטואליה, יש משמעות כמעט חתרנית בהרמת העיניים מעלה – אל העננים, הנעים מעלינו בשקט אדיש, נוצרים ומתפוגגים ואינם נענים לקצב האנושי של חרדה ואי־ודאות.

גיליון זה, שנוצר במהלך שבועות קשים, מבקש להציע מבט אחר ומעמיק בעננים כתופעה פיזיקלית אך גם כתופעה מנטלית ורגשית. הזמנו את פרופ' הדס סערוני ואת ד"ר ברוך זיו לכתוב על אופן היווצרות העננים ועל התהליכים המשפיעים על צורתם. ד"ר אייל אילוטוביץ כתב על השפעת חלקיקים מוצקים או נוזליים המרחפים באוויר, כגון אבק ממדבר סהרה או זיהום תעשייתי ופליטות משריפות יערות, על הפיזיקה של העננים. גמא שפר כותב על פרויקט יוצא דופן שבו ילדי גן ישראלים חוקרים עננים במסגרת תוכנית מחקר של נאס"א. עם זאת, לעננים אין רק הסבר מדעי; הם גם מרחב של השלכה, של תחושה ושל דימוי. פרופ' אורן קפלן מסרטט את ה"עננוּת" כסמל לחוויה רגשית ומצע לתנועה פנימית. המשורר רוני סומק משבץ אותם בשירתו, ואילו אלה ליטביץ, בשיחה שניהלנו על הפרויקט "ביום שהשמיים היו נמוכים", חושפת עננים דרך צילום ומגלה בהם צורות וצבעים הנוגעים בלב.

כמו בשירה הנפלא של ג'וני מיטשל, "שני הצדדים כעת", המבט בעננים משתנה ללא הרף. לעיתים הם קלים ובהירים, לעיתים כבדים ומעורפלים, אך לעולם חומקים מהגדרה אחת. בין ידע לרגש, בין ניסוח לפרשנות, העננים מזכירים כי התנועה אינה נעצרת, ורגע אחרי שתוסתר השמש יבצבצו שוב קרני האור.

מאחלת לכולנו חג חירות אביבי, שיביא עמו חירות מלאה ותנועה של שלום!