על מיתוס ואקליפטוס - גיבור ישראלי או פולש מסוכן? האקליפטוס מלמד אותנו שיעור במורכבות

יש כל מיני גיבורים במורשת ובתרבות הישראליות, אבל נדמה שבעולם הצומח קשה למצוא תחרות למיתוס המיוחס לאקליפטוס. בשנים הראשונות לקום המדינה, כשהארץ הייתה מלאה בבִּיצות, הובא האקליפטוס לייבשן. לפי הנרטיב הציוני, ייבוש הביצות הציל את חייהם של רבים מן המתיישבים הודות להפחתת ממדיה של מגפת המלריה, שאיימה על מפעל התיישבות הציוני בתחילת דרכו.
איך קרה ששנים אחרי שנטמע כגיבור, מוגדר האקליפטוס כמין פולש?

מהו מין פולש?

לפי הגדרת רשות הטבע והגנים, מינים פולשים הם צמחים או בעלי חיים שחרגו מתחום תפוצתם הטבעי בעקבות פעילות אנושית, התפשטו והתבססו בסביבה החדשה שאליה הגיעו. מינים אלו מסבים נזק משמעותי הרסני לאדם ולמערכות אקולוגיות טבעיות תוך דחיקת המינים המקומיים ובתי גידולם ופגיעה בהם.

ההתייחסות אל האקליפטוס כאל מין פולש עוררה סערה בקרב רבים, והיא משקפת במידת־מה את האתגרים ואת הקונפליקטים ביחס למינים הפולשים בכלל.

מי אתה, אקליפטוס המקור?

מקור האקליפטוס באוסטרליה והוא מתאים במידה רבה למגוון בתי גידול: הוא יכול להתפתח גם בקרקעות רוויות מים וגם בתנאי יובש. שורשיו חודרים לעומק האדמה. הוא מתרבה באמצעות זרעים ומהווה מוקד לדבורים המשתתפות בהאבקתו. הוא זקוק לאור ואינו יכול להתפתח במקומות מרובי צל. באזור תפוצתו הטבעי הוא יכול לחיות עד 1,000 שנה.

מינים פולשים הם צמחים או בעלי חיים שחרגו מתחום תפוצתם הטבעי בעקבות פעילות אנושית, התפשטו והתבססו בסביבה החדשה שאליה הגיעו. מינים אלו מסבים נזק משמעותי הרסני לאדם ולמערכות אקולוגיות טבעיות

פועלים עם מכושים ביבוש ביצות כבארה

טוב, רע או לא נורא?

לפי המיתוס של האקליפטוס, ניתן ללמוד שאינו מקומי. הוא הובא לישראל מאוסטרליה לסייע בגינון וייעור לשם יישוב הארץ. משנת 1890 הוא נשתל בידי מתיישבים יהודים באזורים בִּיצתיים, ביניהם חדרה, ראש פינה ופתח תקווה. במהלך המאה ה־20 הפך – תחילה על ידי המנדט הבריטי ואחר כך על ידי קק”ל – למין השני הניטע ביותר בישראל (אחרי האורן).

מקורו הזר, קצב גידולו המהיר (בתוך שנים מעטות עשוי להגיע לגובה של שמונה מטרים), פוטנציאל ההתרבות הגבוה שלו, החשש שהוא מזריע את עצמו בעיקר לאורך נחלים ובבתי גידול לחים וכן השפעתו על הסביבה (אחרי הנשירה עליו מונעים נביטה

את הטבע שלנו לא שומרים בקופסה אטומה. הוא מנוהל להשגת מגוון מטרות, תוך התחשבות במערך שיקולים, לעיתים סותרים

של צמחים אחרים, תופעה הנקראת “אללופתיה”) – בשל כל אלה סווג האקליפטוס כמין פולש המזיק לשמירת הטבע בישראל (נכלל בספר האדום של המינים הפולשים, 2011).
לצד החששות והאיומים, לאקליפטוס ערך רב. הוא מושרש בנרטיב הישראלי וקשור בשורשיו להוויה ולנוף הישראליים. הוא מצל ובולט ומהווה מרעה לדבורים (הנמצאות בעצמן בסכנת הכחדה) ובכך תרומתו רבה להאבקה ולחקלאות.

אז מה עושים?

מתערבים ברגישות ובהדרגתיות, תוך למידה מתמדת.

ההבנה כי האקליפטוס מתנהג בסביבה לחה ובסביבה יבשה באופן שונה הביאה את המשרד להגנת הסביבה ואת רשות הטבע והגנים לנקוט מדיניות מורכבת המתאימה לפוטנציאל הנזק לצד התועלות:

בבתי גידול לחים שבהם קיימת פלישה מובהקת, ההמלצה היא להסיר את העצים הקיימים;
בבתי גידול לחים שבהם אין פלישה מובהקת, מוצע למנוע נטיעות חדשות, או לעקור עצים ישנים או לטפל באקליפטוסים חדשים;
בבתי גידול חדשים אין צורך להתערב;
בשטחים יבשים הרחוקים מבתי גידול לחים אך קרובים לשטחים חקלאיים, יש לשמר נטיעה ואף לעודדה כדי לספק מרעה דבורים

האקליפטוס מלמד את כולנו סיפור קטן בניהול טבע בנופים ים־תיכוניים מורכבים. את הטבע שלנו לא שומרים בקופסה אטומה. הוא מנוהל להשגת מגוון מטרות, תוך התחשבות במערך שיקולים, לעיתים סותרים. לאור זאת תפקידנו למצוא פשרות ואיזונים ולנהל את השטחים הלא־גדולים שהופקדו בידינו ברגישות ובמקצועיות, תוך התחשבות בטבע אך גם באדם.

אהבתם? הצטרפו בחינם לרשימת התפוצה וקבלו מדי חודש כתבות ועדכונים על פעילויות לכל המשפחה – להרשמה

יש לך שאלה? נשמח לעזור