הרועָה שרואָה
מור קופפרברג היא צעירה, כריזמטית ונמרצת והיא רועת צאן ומטפלת בעדר העזים של רמת הנדיב. בין טיפול בדיר ליציאה למרעה פגשנו את מור לראיון, ויצאנו עם תובנות על מנהיגות, תפיסה מגדרית לגבי טיפול בבעלי-חיים ובעיקר עם הרבה השראה.
ידוע שלא מעט מהמנהיגים הגדולים בתנ”ך החלו את דרכם כרועי צאן. יעקב אבינו, משה רבנו ואפילו דוד המלך, לפני שהובילו את עם ישראל, הובילו עדרי צאן במרעה. אך אף אחד מהם לא היה אישה.
יום אחד, באווירה הפסטורלית של פארק רמת הנדיב, בעודה מובילה עדר בן 170 עזים למרעה, נקלעה מור לסיטואציה מאד מלחיצה. בכי של עז אחת שנעצרה מאחור הסיט את מבטה מהעדר המתקדם אל מזונו. “העז עמדה ליד גדר שמקיפה צינור של מקורות, ואז גיליתי שהיא שומרת על גדי קטן, והיא אפילו אינה אמו. הגדי שנקלע לתוך הגדר הסתבך בפנים ולא הצליח לצאת חזרה.” עכשיו תארו לכם, 170 עזים ממשיכות להתקדם, והרועה הבודדת צריכה לקבל החלטה, לרוץ אל הגדי ועזוב את העדר הממשיך בדרכו, או, להמשיך עם העדר ואז לחזור אל הגדי.
את לבד בשטח, מה ההחלטה שקיבלת?
“הבנתי שהגדי במצוקה אמיתית ורצתי מיד אליו. ברגע שהגעתי העז ששמרה עליו רצה להצטרף לחברותיה לעדר. החילוץ לא היה פשוט מאחר והוא השתחל דרך פתח צר מדי שאני לא יכולתי לעבור דרכו. אבל לאחר זמן מה הצלחתי לשחררו. אני פונה לכיוון העדר ומגלה שבינתיים הן השתלטו על מטע פרטי שהכניסה אליו אסורה. הבנתי שזה הרגע לצעקה משמעותית. העדר הבין את סוג הצעקה וידע שיש כאן כוונה אמתית. זה עניין של הבנה והרבה ניסיון. החברות יצאו מהמטע.”
העדר הוא המורה הכי טוב שיש, והמיומנות החשובה ביותר של הרועה היא ההקשבה לעזים.
זה לא פשוט להשתלט לבד על 170 עזים, איך עושים את זה?
“העדר הוא המורה הכי טוב שיש, והמיומנות החשובה ביותר של הרועה היא ההקשבה לעזים. אם משכילים להקשיב להן לומדים עליהן המון. אבל לא פחות מכך, את לומדת על עצמך. את מגלה עם הזמן את כישורי המנהיגות שלך וחלק משמעותי מכך זה האמונה בעצמך. אפשר ללכת אחרי העדר ואפשר להציב להן גבולות. את לומדת להבין איך לעצור אותן, איך לקרוא להן והן מקשיבות בחזרה. כמו במקרה של הגדי, ברגעים שאני הכי צריכה שהן יבואו הן באות. הטון הוא מה שקובע. אם תפני אליהן בטון חושש, מהסס, הן ימשיכו. את מפתחת לעצמך טון סמכותי ובטוח. כמו ילדים גם העזים בודקות גבולות.”
וכמו אצל ילדים יש עזים יותר ופחות ממושמעות?
“בוודאי, לעזים יש אופי ורגשות, לא כל העדר הוא מקשה אחת. יש כאלה יותר קשובות, לרוב הן יהיו ברמה הגבוהה יותר בהיררכיה של העדר, היותר “מקורבות”.
זה תלוי במצבה הגופני של העז, בגודלה בבריאותה. עז חולה עלולה להיות מנודה, הן אמנם מבויתות היום אבל אבולוציונית, הן התפתחו מהטבע, ובטבע, פרט חולה עלול למשוך טורפים.”
האם הגדיים מצטרפים למרעה?
“עד גיל חודשיים הגדיים נגמלים מההנקה ואז מפרידים אותן מהאימהות והם מועברים לתא נפרד לחודש חודשיים. במקביל הם מתחילים לצאת כל יום למרעה. בהתחלה זה מאד קשה להם. הם בוכים המון. לא מבינים מה בדיוק צריך לעשות וזה גם מצריך כושר גופני. בהתחלה הם אוכלים מעט מאד ורק כעבור שבוע הם מתחילים ממש לנשנש.”
נחזור לרגע אלייך, מה לצעירה נמרצת כמוך ולרעיית צאן?
“האהבה לבעלי חיים תמיד היתה שם, אני לא בן-אדם של משרד או חללים סגורים. אחרי הצבא עבדתי בחוות סוסים, לאחר מכן טיילתי בניו-זילנד, וכשחזרתי התחלתי לעבוד בעמיקם עם עדר לצרכי חלב. כל יום בשש התחלתי עם חליבת בוקר ולאחר מכן יצאתי לארבע שעות למרעה. לרמת הנדיב הגעתי לפני כשנתיים.
כאן אנו כמה מטפלים שחולקים את העבודה בין הדיר למרעה. עדר המשמש לרעייה בפארק הטבע במשך כל ימות השנה והוא מלווה במחקר ולימוד בנושאי ממשק ורווחת בעלי חיים.”
חשוב לא להיות מפונקים כי צריך להסתגל לתנאים שבחוץ. ימים גשומים, חום כבד, בכל מצב צריך לצאת לשטח.
מהן לדעתך התכונות שנדרשות כדי להיות רועה טוב?
“לפני הכל צריך לדעת לראות את העזים, (בא’), להיות בחקירה מתמדת. את כל הבעיות רואים במרעה – מי הולך לאט, מי מהר, מי לא מרגישה טוב. כמו לכל בעלי החיים לעזים יש רגשות, רק כשאת רואה אותן באמת, את יכולה להבין אותן. וזה מתקשר מאד לאהבה לבעלי חיים, שהיא תנאי בסיסי בעבודה הזו. הן מרגישות את האהבה. את לא יכולה לכפות כלום על בעל חיים. הפידבק האמיתי הוא כשהן באות אלייך להתרפק, זה הכי טהור שיש.
בנוסף, חשוב לא להיות מפונקים כי צריך להסתגל לתנאים שבחוץ. ימים גשומים, חום כבד, בכל מצב צריך לצאת לשטח. מלבד זה רצוי להיות בעל כושר פיזי.
התפעול שלהן דורש הרבה כוח. לצד כל אלה חשוב לדעת לנהל מצבים. למשל כשהעדר מתקדם ועז אחת חשה ברע ולא מוכנה להתקדם, או שפתאום עז עוצרת להמליט במרעה. אלה מצבים שמצריכים יכולת שליטה, קבלת החלטות והרבה ביטחון בעצמך.”
האם את חושבת שיש הבדלים מובנים בין רועים לרועות?
“בוודאי. המגדריות מוכיחה את עצמה גם באופי ההתנהלות בין מטפלים ומטפלות בבעלי-חיים. מהניסיון שלי, הגברים לרוב מחוספסים יותר והם פועלים בגישה מכשלת. עיזים מקשיבות יותר לטון הגברי, מה שמקנה יתרון לרועה הגברי. הנשים לעומת זאת, רגישות יותר לצרכים האינדיבידואלים שלהם. השילוב בין המינים בגידול בעלי החיים הוא הנכון והמאוזן ביותר. אני מאמינה שלכל חיה יש אופי ויש רגשות, כל עדר מורכב מפרטים וצריך להבין את הצרכים שלהם ולתת להם יחס אישי וחם.”
ומה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?
“להמשיך לטפל בבעלי-חיים ולהתמקצע בתחום. בכדי שתהיה לך השפעה גדולה יותר על תפיסת הטיפול בבע”ח לא מספיק להכיר את השטח, צריך את התעודות הרלוונטיות.”
אהבתם? הצטרפו בחינם לרשימת התפוצה וקבלו מדי חודש כתבות ועדכונים על פעילויות לכל המשפחה – להרשמה
יש לך שאלה? נשמח לעזור
