בחירות בגן

גן זיכרון? גן בוטני? פארק ציבורי?
הבחירות שהופכות את גני רמת הנדיב להיות מה שהם

IMG_0442-e1668068999471-aspect-ratio-x
צילום: רוני קיסרי

בוחרים איך לזכור

דמיינו את צמד המילים “גן זיכרון”; ניתן להניח כי עולה בדמיונכם אנדרטה גדולה, אולי פסל בדמות המנוח, ואולי שלטים המספרים על דמותו, אולם בגני הזיכרון ברמת הנדיב נעשתה בחירה מכוונת ומודעת לייצר חוויית זיכרון אחרת, חוויה העשויה לכלול ביקור בקבר אך אינה תלויה בכך. הגנים לזכרו של “הנדיב הידוע” אינם עוסקים בברון רוטשילד ואף ייתכן שבביקורכם תפסחו על השלט המכוון לעבר רחבת הקבר; זיכרון רוחו ומורשתו מתמצים בעצם היצירה של מקום המהווה מקור השראה ושאר רוח. השבילים המתפתלים יובילו אתכם לפינות חמד פורחות, שהשיטוט בהן ירחיב את הלב ויופיין ישמח את העין.

שעריה של רמת הנדיב נפתחו לראשונה באביב 1954, ביום שבו הובאו עצמותיהם של הברון אדמונד (בנימין) דה־רוטשילד ושל רעייתו אדלאייד למנוחת עולמים במערת הקבר שבלב הגנים. ואכן, אחת מתחנות הגן היא קבר הברון, שחלקתו יפה ומיוחדת אך אינה ממוקמת במרכז הגן.

בגנים האלה לא רוכבים על “בימבות” וגם לא על אופניים, לא מדריכים באמצעות רמקול ולא אוכלים. בחירות אלה נועדו להציע חוויית זיכרון שבאה לידי ביטוי ביראת כבוד ובהערכה, בהתנהגות מכובדת, נעימה ושקטה אך לא עצובה או “כבדה”, אלא חיה, משתנה ומתפתחת.

Quote

זיכרון רוחו ומורשתו של הברון מתמצים בעצם היצירה של מקום המהווה מקור השראה ושאר רוח. השבילים המתפתלים יובילו אתכם לפינות חמד פורחות, שהשיטוט בהן ירחיב את הלב ויופיין ישמח את העין.

Quote
cascageGarden.
גן המפלים. צילום:גרון עמית

בוחרים לשמר

בפברואר 1914, באחד מביקוריו בארץ ישראל, סייר הברון בדרום הכרמל והביע את רצונו להיטמן למנוחת עולם ב”סלע”. בנובמבר 1934 נפטר, ובשנת 1936, כמענה למשאלתו של אביו, יזם בנו, ג’יימס דה־רוטשילד, את הקמת הגנים. ההר, המוכר בשמו אום אל־עלק, נבחר להיות המקום שבו יוקמו הגנים בשל יופיו ומשום שהוא שוכן באזור שבו מושבות ויישובים רבים שבהם תמך הברון.

14 ממיטב אדריכלי הארץ הוזמנו להגיש את הצעותיהם לתכנון הפרויקט, שהיה אמור לכלול את האלמנטים הבאים: מערת קבר חצובה בסלע, בנויה באיכות גבוהה שתבטיח עמידות, וסביבה גן ופארק יפים ואסתטיים למראה, שיפרחו בהם פרחים במשך כל עונות השנה. האדריכל אוריאל (אוטו) שילר זכה בתחרות והזמין את אדריכל הגנים שלמה ווינברג (ארן), חבר קיבוץ יגור, להשתתף בבחירת הרכבי הצומח השונים ומיקומם בגן.

Quote

הגן כיום כמעט זהה לחלוטין לתכנון המקורי ומעט מאוד השתנה בו. הבחירה לשמר את הגן, את שביליו ואת המתווה המקורי מבוססת על היותו בעל ערך היסטורי.

Quote
IMG_1089
צילום: רוני קיסרי

הגן כיום כמעט זהה לחלוטין לתכנון המקורי ומעט מאוד השתנה בו. הבחירה לשמר את הגן, את שביליו ואת המתווה המקורי מבוססת על היותו בעל ערך היסטורי. בישראל, שאינה מתהדרת בתרבות גננית ארוכת שנים כמו אירופה, ושתפיסת הגינון הים־תיכוני בה עדיין בהתהוות, יש ערך לגן המכיל עצים ותיקים, גן המשקף תפיסת גינון שנטועה במאה הקודמת. וכך הופך הגן לבעל ערך לימודי וייצוגי, שאינו נכנע ל”טרנדים” עיצוביים אלא שומר על צביון קלאסי; גן שיש לו אורך רוח, פרספקטיבה ארוכת שנים, שרואים בו גם את העבר וגם את העתיד.

משמעות הדבר בפועל היא שברחבי גן הזיכרון מתרחשים שינויים קלים ברוח הזמן – בערוגות ובהרכב השיחים, באופן הטיפול בעצים, בשיטת ההשקיה ובהוספת שבילים מונגשים, אבל באופן מהותי הוא נותר כשהיה.

לעומת זאת, הנוף הנשקף מרמת הנדיב השתנה: יותר בינוי ופיתוח עירוני ניבטים היום מחלונות הנוף לעבר זכרון יעקב שגדלה, ולעבר בקעת הנדיב, שבעבר הייתה משופעת בטבע, בכרמים ובמטעים, ועם הזמן נוספו לה כבישים, אזורי תעשייה ובתים רחבי ידיים.

Quote

הבחירה להימנע משילוט עם שם העץ או הפרח נועדה לאפשר חוויה אותנטית ומפגש אינטימי ישיר ובלתי אמצעי, ללא מחיצות וללא כותרות, בין האדם לטבע.

Quote
_48A4799
צילום: ידיד לוי

בוחרים בחוויה

בגן יותר מ־1,000 עצים ויותר מ־10,000 פרחים, אבל כשתטיילו בו, לא בטוח שתדעו את שמותיהם: אין לידם שלט קטן או לוחית שֵם. האם זה יתרון או חיסרון?
לפני הכול חשוב להבהיר כי מדובר בבחירה שקולה ומודעת. הרי רמת הנדיב היא גוף המעריך ידע בצורה יוצאת דופן, ומחקר ותוכן הם בלב ליבו, אז ממה נובעת בחירה זו? סוגיה זו עולה שוב ושוב לשיח ולדיון. ההחלטה נובעת מחוויית הביקור שאותה רוצים ליצור. הגנים נתפסים כמרחב המאפשר למטייל זמן איכות של שלווה ורוגע, הנאה, הקשבה לצלילים שהרוח והעלים מייצרים, נשימת אוויר ויופי. לו היה שלט ליד כל עץ או פרח, היה המבקר צועד ושואל את עצמו “מה אני רואה עכשיו?”, “מה השם של העץ?”. הבחירה להימנע מכך נועדה לאפשר חוויה אותנטית ומפגש אינטימי ישיר ובלתי אמצעי, ללא מחיצות וללא כותרות, בין האדם לטבע. הנחת היסוד היא שמי שירצה להעמיק בידע, ייעזר במגוון הכלים והדרכים העומדים לרשותו (באתר האינטרנט המידע זמין כמובן). מרחב כזה הוא נדיר במיוחד, כמו לשבת בחוף הים ולבהות בגלים, כמו לשכב בשדה פרחים מוקף בטבע, כמו לצפות בשקיעה מראשו של הר.

IMG_4904-aspect-ratio-x
צילום: רוני קיסרי

 בחירה במציאות מייבשת

יש בחירות המלוות את הגן מהקמתו ויש הנובעות מהמציאות המשתנה. דילמה כזו עלתה לפני כעשור, בתקופת הבצורת, הזכורה מהקמפיין “ישראל מתייבשת”, כאשר קראו לציבור לפעול לצמצום השימוש במים ועודדו אותו לייבש מדשאות פרטיות. ברמת הנדיב עלתה אז השאלה כיצד יהיה נכון לנהוג לגבי המדשאות הירוקות שבגנים. משום שייחסו להן חשיבות ציבורית דווקא בימים של בצורת – “אי ירוק” שאפשר לברוח אליו כשהגינות מסביב מצהיבות – הוחלט להמשיך ולתחזק אותן. עם זאת, היה ברור כי יש למצוא מקור השקיה שאינו מתבסס על מי שתייה, והבנה זו הובילה את רמת הנדיב לשינוי משמעותי בתחום ההשקיה, ומעבר להשקיית הגנים במים שאינם ראויים לשתייה שעד היום מהווים את מקור ההשקיה העקרי ברמת הנדיב .

Quote

זה מרגיש כמו חו”ל – לא נעשתה בחירה מודעת ליצור את התחושה הזאת. נראה שהיא נוצרה במהלך השנים: מתוך אהבה גדולה לטבע ולצומח, בזכות התמקצעות בפרקטיקה גננית מאוד מוקפדת, הודות להערכה גבוהה לאסתטיקה ולחוויה שהיא מייצרת

Quote
_48A4656
צילום: עמית גרון

לא צריך דרכון

“זה מרגיש כמו חו”ל” – אמירה שנשמעת רבות מפי המטיילים ברמת הנדיב. האומנם הייתה כוונת המתכננים להעניק תחושה של חו”ל?

מתחילת הדרך הכוונה הייתה להקים גן יפה ומעורר שאר רוח. אמנם ההשראה לתכנונו נבעה בחלקה מתרבות גינון אירופאית (ראו למשל את גן הוורדים הסימטרי והמוקפד, הקורץ לגני ורסאי בצרפת), אך לא נעשתה בחירה מודעת ליצור את התחושה הזאת.
נראה שהיא נוצרה במהלך השנים: מתוך אהבה גדולה לטבע ולצומח, בזכות התמקצעות בפרקטיקה גננית מאוד מוקפדת, הודות להערכה גבוהה לאסתטיקה ולחוויה שהיא מייצרת. כל אלה אכן ניבטים למבקר מכל עבר: מרמת התחזוקה, דרך הניקיון המוקפד באתר, רמת הגינון יוצאת הדופן, ועד להתייחסות לכל מבקר כאל אורח, וכל זה בלי לעמוד בתור בנתב”ג…