סוד הגן הנעלם

אין הוא נגלֶה אפילו לעיני המבקרים הקבועים בגני רמת הנדיב. בחלק הדרום-מערבי של הגנים, מסתתרת פינה קסומה המצליחה לרגש גם את הציניקנים שבינינו. גן יחיד ומיוחד. הוא אינו בקצה השמיים וגם לא בסוף המדבר, אבל אם יש מקום שבו “אלוהים שם יושב ורואה ושומר על כל מה שברא” – זהו כנראה המקום. הצצה נדירה לחלקת הגינון הטיפולי ברמת הנדיב.

20171101_131931 (1)

את ספרה הקסום של פרנסס הודג’סון ברנט, “סוד הגן הנעלם”, קראתי בילדותי, ומאז תמיד חיפשתי גן כזה, שמהלך קסם על הנמצא בתוכו. לאחרונה נראה לי שמצאתי. הקסם במקום אינו נובע רק מהתפאורה הפורחת ומציוצי הרקע של הציפורים, אלא, ובעיקר, מהאנשים הנמצאים בו.

לכאורה, עוד יום שני רגיל. בחיפושיי אחר חומרים מעניינים כדי לשתף אתכם בעשייה המגוונת ברמת הנדיב, אני יוצאת לפגישה עם אנשי הגינון הטיפולי. כבר בכניסה למתחם האווירה המיוחדת עוטפת אותי. את פניי מקבלים שפע אקלקטי של צמחייה ססגונית, עציצים מחומרים שונים תלויים מהעצים, ערוגות צמחים וירקות העונה, ריכוז מרשים של ציוצי ציפורים, ואפילו פינת קפה ונשנושים. קבוצה של אנשים עסוקים בעבודות גינון שונות מרימים לכבודי את ראשם בחיוך של בוקר טוב, וממשיכים בעניינם. במבט מהצד, אי-אפשר לזהות מי מטפל ומי מטופל; כולם כאן מטפלים בצמחייה ומטופלים באמצעותה.

20170608_104918
חנניה קליין

אורית כשר, האחראית על הגינון הטיפולי ברמת הנדיב, מציגה בפניי את חנניה קליין ואת חיים פריד, שהסכימו להתפנות מעיסוקיהם ולספר לי על פעילותם בגינה הטיפולית ועל הקשר המיוחד שלהם אליה. שניהם גמלאים, חולי פרקינסון ופעילים נאמנים של הגינה הזו.

חנניה קליין (70) הגיע לכאן לפני שנה וחצי, בעידודם של בנו ורעייתו שחיפשו עבורו תחום טיפולי שבו יוכל לעסוק בהנאה למרות המגבלות הכרוכות במחלתו. “בזכות אשתי אני כאן; היא זו שדחפה אותי לזה ואני מרגיש אותה אתי פה כל הזמן, למרות שכבר איננה; היא נפטרה חמישה חודשים אחרי שהגעתי לכאן”. הגינון אינו זר לחנניה; בעברו עבד כמנהל אגף שיפור פני העיר בעיריית הרצליה, ובכל זאת הוא מוצא הבדלים מהותיים בין הגינון בעירייה לבין העבודה הזאת. “כאן התבהר לי שהאדם הוא עץ השדה. אם אתנהג כמו עץ השדה, אהיה בן אדם. זה מאוד שונה מהגינון בעירייה, אפילו הפוך. דרך הצמחים התחלתי להכיר כאן את האדם, איך מטפלים בצמח ואיך הוא מטפל בנו. המקום נדבק בי ואני בו. אני לא מוותר על אף יום שני שלי כאן. למשל, היום ויתרתי על תור דחוף שנקבע לי אצל רופא מומחה. כאן הפינה שלי, הקבוצה שלי וכל דבר פה כבר הפך לחלק ממני. יש לי גינה מאוד מטופחת בבית ואני רואה המשכיות בין הגינה בבית לגינה כאן”.

ומה עם אנשים שאינם מגיעים עם רקע בגינון? אני שואלת את אורית, האם גם הם יכולים להשתלב בפעילות?

חיים פריד מגיע לכאן כבר חמש שנים ברציפות. הוא מגיע עם אשתו תמר. שניהם בני 82. הוא במקצועו חקלאי מפרדס חנה והיא גננית מקצועית, בוגרת בית ספר לשתלנות ומדריכת נוער עולה. “זו חלקת האלוהים הקטנה שלנו”, אומר לי חיים. “הבאנו את כל המשפחה הנה – ילדים, נכדים, שיכירו ויראו מה אנחנו עושים כאן. אנחנו מחכים בכיליון עיניים לימי שני שלנו כאן. שנינו חובבי גנים, וכשאנחנו כאן אנחנו מרגישים כמו בגנים באירופה. ההבדל הוא שכאן אנחנו בני המקום, לא תיירים. אנחנו מגיעים עם המזמרות הפשוטות שלנו מהבית, ונהנים מעבודה שיש בה רגעי שקט והתנתקות. רגעים חשובים לנפש”.

 

Quote

אנחנו מגיעים עם המזמרות הפשוטות שלנו מהבית, ונהנים מעבודה שיש בה רגעי שקט והתנתקות. רגעים חשובים לנפש

Quote
26.9 (10)
חיים פריד

ומה עם אנשים שאינם מגיעים עם רקע בגינון? אני שואלת את אורית, האם גם הם יכולים להשתלב בפעילות?

“אין שום צורך ברקע קודם”, אומרת אורית, “הייתה כאן מישהי שנרתעה מהמגע של האדמה. לא יכלה לגעת. לאט-לאט, דרך האהבה לצמחים שהיא בכלל לא הכירה שקיימת בה, היא גילתה את התחושה שנוצרת מהמגע עם האדמה”.

תחום הגינון הטיפולי פועל כמודל ייחודי הנעזר בשימוש בצמחים, בגינון ובטבע למען שיקום, חינוך וטיפול, זאת במטרה להביא לשיפור במצבם וברווחתם של המשתתפים, ולהטמיע שהייה ופעילות במרחבים פתוחים כחלק מאורח חיים בקהילה הסובבת את רמת הנדיב. התחום עוסק במגוון של תכניות, חלקן בשיתוף בתי הספר באזור וחלקן בקידום אנשים עם צרכים מיוחדים להשתלבות בחיי קהילה. התכנית ‘תורמים בגינה’ מספקת מענה למגוון אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים לתרום ולהיתרם, דרך עבודת טיפוח גינה ומפגש בין-אישי עם מתנדבים נוספים ועם צוות הגינון הטיפולי. התכנית פועלת ביום קבוע הפתוח למתנדבים. עיקרה עבודה בגינה בסביבה תומכת, והיא מותאמת למגוון רחב של גילאים. תנאי העבודה מותאמים לצרכים השונים, למשל ערוגות גבוהות המאפשרות לעבוד בנוחות בלי להתכופף.

13.3 (141)

“העבודה כאן יכולה לתרום לכל אחד, לא צריך להיות חולה פרקינסון”, אומר חיים. גם חנניה וגם חיים מציינים את היחס המיוחד שהם מקבלים מהמטפלים, ואת ההיכרויות ואת היחסים שנרקמים בין כל המשתתפים. חנניה מוסיף: “ברגע שאתה עובד בגינה אתה לא עסוק בעצמך, במחלות שלך או של האחרים. אנשים בקהילה, כשרואים חולה פרקינסון, מרחמים עליו. כאן אף אחד לא מרחם עליי. אנחנו עובדים יחד ויוצרים קשרים נהדרים. יש כל הזמן הפריה הדדית. אנחנו לוקחים הביתה דברים שאנו עושים כאן והם ממשיכים לצמוח בגינה הביתית, וגם מהבית אנחנו מביאים לכאן. יש פה אוסף של סוקולנטים שהגיעו הנה מהגינה של חיים”.

אז אם אתם או בני משפחותיכם מחפשים עיסוק משמעותי, אחר, בסביבה ייחודית וחברה מאפשרת ותומכת, תנו לעצמכם או להם מתנה, ובואו להשתלב בגינה הטיפולית ברמת הנדיב.

Quote

מהו התהליך הנאמן הזה שבו רוח וזרע נוגעים באדמה ריקה ומעשירים אותה שוב? את סוד פעולתו אינני מתיימרת להבין. אבל זאת אני יודעת: שכל עוד אנו נתונים תחת השגחתו של הכוח הנאמן הזה – מה שנראה לנו מת אינו מת, מה שנראה לנו אבוד אינו אבוד, מה שהיו שאמרו כי אין הוא אפשרי נעשה בבירור אפשרי (“הגנן הנאמן” מאת קלריסה פינקולה אטסטס).

Quote