קידה שעירה Calicotome villosa

השיח הקוצני, הקידה השעירה, הוא צמח נפוץ מאוד בישראל ובאזור הים תיכוני בכלל. הוא ניכר למרחוק בזכות הפריחה הצהובה שלו. למתקרב אל הצמח צפויות שתי הפתעות: הצמח קוצני מאוד אך ריחו נפלא.
הקידה השעירה אינה מפונקת: היא צומחת על פני כל סוגי המסלע והקרקעות והיא פולשת גם לאזורים מופרעים, כאלה שעברו כריתה או שריפה. יתרה מכך, הקידה היא הראשונה לנבוט לאחר הגשמים הראשונים היורדים על שטח שנשרף. הקליפה של זרעי הקידה השעירה אטימה למים ולאוויר ובכך הזרעים שומרים על כושר נביטה ויכולים לנבוט גם כמה שנים. דווקא לאחר שריפה, החורכת את הזרעים, ומאפשרת חדירת אוויר ומים, מתרחשת נביטה נמרצת. הקידה נובטת ומתפתחת בצפיפות גדולה המונעת נביטתם וצמיחתם של צמחים אחרים ואף מפריעה למעבר של בעלי חיים. לכן ריבוי השריפות גרם להתפשטות נרחבת של צמחי הקידה השעירה והיא מהווה בעיה קשה בשמורות טבע קטנות שנשרפו. שם קיים חשש שצמיחתה לא תאפשר התאוששותם של מינים מסוימים הגדלים בשמורות שכאלה.
הזרע נובט בעונת הסתיו ותוך זמן קצר חודר השורש עמוק לקרקע. כבר בשנה הראשונה, מסתעף הגבעול וצומחים עליו העלים התלתניים הנושרים בקיץ. הקידה השעירה מותאמת לאזורים אקלימיים ים תיכוניים בכך שעליה נושרים בקיץ (שלכת קייצית) ויש לה גבעולים ירוקים המטמיעים (עושים פוטוסינתזה) כל השנה. הקידה עמידה בפני אכילת בעלי חיים בזכות הענפים המסתיימים בקוצים חדים מאוד.
הצמח עשוי להגיע לגיל 15 שנים והוא מייצר בכל שנה כ2000- זרעים, המופצים באמצעות מכרסמים וציפורים. לעתים ניתן לראות מדרון שלם זוהר מהפרחים הצהובים של השיחים הצפופים, ומדיף ריח מושך.
צורת הפרח אופיינית למשפחת הפרפרניים, והוא מואבק על-ידי חרקים, במיוחד דבורי דבש.
הפרי הוא תרמיל שעיר (ומכאן השם) המכיל 5-6 זרעים.
ועוד תכונה מעניינית לקידה השעירה – ככל שהאזור חם יותר מתחילה פריחתו מוקדם יותר, כבר בחודש דצמבר באזורים הנמוכים והחמים של הארץ ועד אפריל מאי באזורים ההרריים הגבוהים והקרירים.