לוטם מרווני / שעיר Cistus

שני מיני הלוטם – הלוטם המרווני (C. salviifolius), הפורח בלבן, והלוטם השעיר (C. creticus), הפורח בוורוד לוהט – מוכרים לכולנו בפרחיהם הגדולים. הדרך הקלה לזכור מי הוא מי, היא באמצעות “אגדה עממית”:
יום אחד הוזמנו שני האחים לוטם למסיבה. האח החרוץ (הוא המרווני) לבש בנחת את החולצה הלבנה והמגוהצת, התגלח ויצא אל המסיבה; ואילו אחיו הרשלן (הוא השעיר) חטף ברגע האחרון חולצה מקומטת, לא הספיק להתגלח ורץ אל המסיבה. כשנכנס אל המסיבה, הביטו בו הנוכחים במבט מלגלג. והוא? – הסמיק מבושה! מאז עלי הכותרת הוורודים של הלוטם השעיר מקומטים, והלקט הפרי שלו – שעיר.
אם כן, לשני מיני הלוטם פרחים גדולים, חמישה עלי גביע, וזהו גם מספרם של עלי הכותרת. האבקנים צהובים ובולטים מאוד הן על הרקע הלבן של הלוטם המרווני והן על הרקע הוורוד הלוהט של הלוטם השעיר.
הפריחה בחודשים מארס עד מאי, ופריחתו של כל פרח קצרה מאוד: הוא נפתח בשעות הבוקר המוקדמות, ועלי הכותרת שלו נושרים כעבור כמה שעות.
האבקה: על אף שהפרח כמעט חסר ריח ואין בו צוף, חיפושיות וזבובים ניזונים מן האבקה שלו ומאביקים אותו.
הפרי הוא הלקט, המכיל זרעים רבים. זרעים אלה נובטים בקלות על עלים נרקבים, המצויים על הקרקע או בכיסי קרקע קטנים. חום של שריפה בחורש מזרז את הנביטה, ולכן אחרי שריפה אפשר לראות שם לטמים רבים.
מן העלים ומן הגבעולים של הלוטם השעיר הפיקו שרף, לשימוש ברפואה העממית. כך מסופר בכתבים יווניים עתיקים.
ברמת הנדיב מצויים שני המינים: הלוטם המרווני נפוץ יותר באזור החיץ ובעין צור, והלוטם השעיר צומח באזור המצוק.