כלנית מצויה Anemone coronaria

הכלנית היא אולי הצמח המוכר ביותר לכולנו. בעבר נהגו לקטוף כלניות בכמויות כאלה, עד שבשנות החמישים הן כמעט נעלמו מנוף הארץ. הודות לפעולות שננקטו להגנת פרחי הבר, התחדשו השדות המרהיבים של פרחים אלה, ובהם גם הכלניות. הצמח הוא גיאופיט בעל פקעת תת-קרקעית, הנושאת כמה קדקודי צמיחה. שושנות עלים מתפתחות מן הקדקודים האלה, וכפתורי פרח מתחילים את דרכם מתחת לאדמה ומפלסים דרכם אל מחוץ לאדמה בעזרת גבעול מכופף, דמוי ברך. כל גבעול הוא שעיר מעט ונושא פרח אחד בקוטר 4-8 ס”מ, בעל עלי עטיף צבעוניים. הפריחה המרהיבה היא בחודשים דצמבר-מארס. לפרחים צבעים שונים: אמנם הצבע הנפוץ הוא האדום, אך יש גם פרחים שצבעם לבן, ורוד, כחול, סגול או ארגמן. מה קובע את צבע הפרח? הצבע נקבע על-ידי מערך של גנים אחדים. הצבע הכחול דומיננטי ביחס לצבע האדום. לכן, במקום שכלניות צומחות בו בשלל צבעים, הכלניות האדומות הולכות ומתמעטות במשך השנים. הכלנית מוכרת מימי קדם ברפואה העממית, והיא “מככבת” באגדות עם שונות.