חנק משריץ Eryx jaculus

הנחש חנק משריץ עבה ומגושם. הוא אינו ארסי, כמו שאר הנחשים ממשפחת החנקיים. אורך גופו עד 80 ס”מ.

השם חנק ניתן לו על שם תכונתו להיכרך סביב גוף הטרף ולחנוק אותו עד מוות. בתגובה לתנועת הטרף, המנסה להשתחרר מלפיפתו, החנק מהדק את האחיזה עוד ועוד, עד שהטרף מפסיק לזוז ומת. פתח הפה גדול, ולכן הוא מסוגל לבלוע טרף גדול, יחסית לגופו.

צבעו חום-בהיר, דומה לצבע האדמה באזור המחיה שלו. על גבו כתמים כהים, חומים-שחרחרים. לפעמים הכתמים הכהים יוצרים פס עקלתוני כהה, המזכיר את הדגם המצוי על גב נחש הצפע.

במשך היום החנק מתחפר בקרקע: הוא פורס את צלעותיו לצדדים, גופו מתפחס, ובתנועות גופו הוא מתחפר באדמה ונעלם מן העין.

עיקר פעילותו בשעות הבוקר והערב, אז הוא יוצא מן האדמה ומחפש טרף.

מזונו: מכרסמים, זוחלים אחרים ואפילו ציפורים.

נקבת החנק המשריץ – כשמה כן היא: משריצה ולדות חיים (ואינה מטילה את הביצים). הביצים המופרות נשארות בגוף הנקבה, והעוברים מתפתחים בתוך הביצים, עד שהם בוקעים מהן ויוצאים מגוף האם. נראה כאילו הנקבה יולדת את צאצאיה. בסוף הקיץ הנקבה משריצה 12-5 ולדות – נחשים צעירים, שאורך גופם כ- 12 ס”מ. הצעירים עצמאיים לחלוטין, מתפזרים בשטח ואינם זקוקים לטיפול הורים.