חיטת הבר Triticum dicoccoides

חיטת הבר היא דגני עשבוני, חד-שנתי, שגובהו 1 מטר.

הצמח פורח בחודשים אפריל– מאי, והגרגרים בשיבוליו מבשילים זמן קצר אחר-כך. לצמח טיפוסים אחדים, השונים זה מזה בצבעי השיבולים הבשלות: יש בעלי שיבולים צהבהבות, לאחרים שיבולים חומות, ויש אף בעלי צבע כהה, כמעט שחור. לאחר הבשלת הגרגרים, הציר המרכזי של השיבולת נשבר, והיא מתפרקת.

חיטת הבר היא אחד הצמחים הפונדקאים לפרפר סטירית משוישת. נקבות הפרפר מטילות את הביצים על הצמח, והזחלים הבוקעים מן הביצים אוכלים את עלי הצמח.

לחיטת הבר יש קרבה גנטית אל מיני החיטה התרבותית, והיא אחד מהצמחים שממנו טופחה חיטת הלחם התרבותית. לכן מכנים אותה “אם החיטה”. הביות של החיטה התרחש לפני כ- 10,000 שנים במרחב הסהר הפורה (הכולל את ישראל, לבנון, סוריה, עמקי הפרת והחידקל ועד למפרץ הפרסי). בשנת 1906 גילה חוקר הצמחים, אהרון אהרונסון, בגליל את חיטת הבר, והגילוי עורר התרגשות רבה בעולם. מאז נמצאה חיטת הבר בעוד כמה מקומות בארץ, וביניהם – ברמת הנדיב.