חולדה מצויה Rathus rathus

צילום התמונה: אייל ברטוב

החולדה המצויה היא בת לווייתו של האדם. מוצאה, כנראה, במזרח הרחוק או במזרח הקרוב, אך בעקבות האדם היא הרחיבה את גבולות תפוצתה, וכיום היא מלווה את האדם בכל העולם. בישראל היא נפוצה בכל אזורי הארץ – בטבע, בערים ובמשקים חקלאיים. היא קופצת ומטפסת מצוין, ומעדיפה לבנות את קנה במקומות גבוהים: קומות עליונות של בתים רבי-קומות, עליות גג וכדומה.
אורך גופה כ-17.7 ס”מ ואורך זנבה לפחות כאורך הגוף. אין הבדלים משמעותיים בין זכרים לנקבות.
החולדה המצויה היא אוכלת-כול, אך היא מעדיפה אוכל צמחוני ובעיקר פירות. ביערות אורן בישראל היא ניזונה מזרעי האורן, כפי שעושים זאת סנאים בארצות אחרות. את הזרעים היא משיגה על-ידי קילוף של האצטרובל, כשהוא עדיין סגור, ושליפת הזרעים המסתתרים מתחת לקשקשיו.
קילוף האצטרובלים הוא התנהגות מועברת מאם לגוריה: חולדה שלא למדה מאמה את שיטת הקילוף, לא תוכל ללמוד לבדה כיצד לנצל מקור מזון זה.
כושר הרבייה של החולדה הוא גבוה מאוד: הנקבה ממליטה 3-6 פעמים בשנה. בכל המלטה נולדים 5-10 גורים. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל 3 חודשים, ומתחילים להתרבות אף הם.
החולדה המצויה גורמת לחקלאות נזקים קשים במטעים, וכשהיא חודרת ללולים, לרפתות ולמחסנים. יש בה גם סכנה לאדם: היא מעבירה את מחלת הדבר ומחלות אחרות. מגפות רבות (למשל: מגפת “המוות השחור” באירופה בימי הביניים, אשר בה מתו 24 מיליון איש!), נגרמו על ידי פרעושים, שנישאו על גופן של חולדות מצויות.