חדף קטן Crocidura suaveolens

צילום התמונה: אייל ברטוב

החדף הקטן שייך לסוג יונקים קטנים אוכלי חרקים ממשפחת החדפיים. הוא נפוץ בדרום אירופה, בצפון ובמערב אסיה, בצפון אפריקה וגם סביב הים התיכון – בנאות מדבר ובדרום ובמזרח ישראל. בית הגידול שלו הוא אזורי צמחייה. למרות דמיונו לעכבר קטן, הוא אינו מכרסם אלא שייך לסדרת אוכלי-החרקים, הכוללת בארץ את הקיפודים.
זהו יונק זעיר: אורך גופו ללא הזנב הוא עד 6.5 ס”מ בלבד, זנבו מעוגל ואורכו עד 5.5 ס”מ. משקלו כשבעה גרמים בלבד. עיניו קטנות, אפו ארוך ומחודד, ומכאן שמו (חדף = חד + אף). גופו מכוסה שערות קצרות ושיניו מועטות.
בטבע החדף פעיל בלילה, ובשבי הוא פעיל כל שעות היממה. רוב החדפים מתים בחורף, והאוכלוסייה מתפתחת שוב באביב בזכות הפרטים שהצליחו לשרוד.
החדף ניזון בעיקר מחרקים, מתולעים ומיצורים קטנים אחרים, שהוא צד בין סבכי צמחים בעיקר בנופי-מים. ממדיו הקטנים מאלצים אותו להשקיע מאמץ רב כדי לשמור על חום גופו, ולכן הוא אוכל ביממה כמות מזון כמשקל גופו.
זהו בעל-חיים יחידאי וטריטוריאלי. את הטריטוריה הוא מסמן בהפרשות ובקולות. בזמן הרבייה הזכר חודר אל הנחלה של הנקבה ומבצע את טקס החיזור – רחרוח ומעקב אחריה, רחרוח איברי המין שלה וגירוד האדמה סביבה. הנקבה מזדווגת עם מספר זכרים, עד ארבעים פעמים בשעה.
בשנה הנקבה ממליטה 12-10 פעמים. ההיריון נמשך 28 ימים, ובכל המלטה 7-1 גורים. הגורים מגיעים לעצמאות בגיל 3 שבועות, ואז הם נוטשים את הקן. בגיל 8-6 שבועות הם מגיעים לבגרות מינית.
בטבע הוא חי שנה אחת, ולרוב פחות מכך, ובשבי – עד 3.5 שנים.
החדף מועיל לאדם בכך שהוא ניזון ממזיקי חקלאות. אויביו הם דורסי לילה