דוכיפת Upupa epops

צילום התמונה: אייל ברטוב

הדוכיפת היא הציפור היחידה ממשפחת הדוכיפתיים בארץ ישראל. זהו עוף הבולט בצבעיו ובצורתו: צבעו הכללי חום-ורדרד ואילו כנפיו וזנבו מפוספסים בשחור ובלבן. על ראשה של הדוכיפת ציצת נוצות, המתקפלת ונפרשת לסירוגין והמשמשת לתקשורת בין הפרטים השונים.
הדוכיפת היא עוף יציב בישראל אך ישנם גם פרטים רבים המגיעים אלינו רק לאביב ולקיץ (מקייצים).
הדוכיפת חיה בשטחים פתוחים: במישורים, בכרי מרעה, בשדות, בגינות נוי, במטעים וביערות פארק.
ציפור זו חיה לרוב ביחידות או בזוגות. מעופה נראה קליל ובלתי בטוח והיא אינה מגביהה לעוף.
תוך כדי חיפוש מזונה, היא מרבה ללכת על הקרקע ולהניע בראשה.
היא ניזונה בעיקר מתולעים ומחרקים שהיא שולפת מן הקרקע, ולכן היא מועילה לחקלאות.
בעונת הרבייה, בני הזוג מחפשים מקומות קינון והזכר מחזר אחר הנקבה. בחיזורו הוא מסתובב סביבה בכנפיים פרושות קמעה ומאכיל אותה.
הדוכיפת אינה בונה קן, ואת ביציה היא מטילה בנקיקי סלעים, בקירות, בעצים חלולים וגם בגגות של בתים.
מרגע הטלת הביצה הראשונה, דוגרת הנקבה לבדה, במשך 17-19 יום. זוג ההורים מאכילים את הגוזלים שבקעו. אם מאיימת עליהם סכנה לוחשים הגוזלים ומתיזים נוזל מסריח ביותר מבלוטות שייעודן להפריש שומן לשימון הנוצות. באמצעות שומן זה מרחיקה הדוכיפת אויבים.
הגוזלים שוהים בקן 22-24 יום.