ירגזי מצוי Parus major

צילום התמונה: אייל ברטוב

הירגזי הוא ציפור שיר קטנה, בגודל של דרור, אך צבעונית הרבה יותר ממנו. ראשה ועורפה מכוסים בנוצות שצבען כחול-כהה, לנוצות הגרון והחזה צבע שחור, באזור הלחיים – נוצות לבנות ועל הגב והבטן נוצות צהבהבות.

הירגזי הוא עוף יציב בארץ, כלומר נמצא בארץ כל השנה ואינו נודד לארצות אחרות. הוא שכיח מאוד בארץ, מן הגליל ועד לצפון הנגב, ומעדיף להימצא בחורשות, ביערות ואפילו בגינות עירוניות.

מזונו: חרקים זעירים שהוא מוצא על עצים. בזמן שהוא מחפש את המזון, ציפורניו הארוכות אחוזות בבליטות ובשקעים שבגזעי העצים, והוא סורק בעיניו את ענפי העץ ואת הסדקים שבהם. לפעמים אפשר למצוא אותו בצד התחתון של ענף צדדי, גופו תלוי כלפי מטה כלוליין, טרוד בליקוט חרקים שמנסים להסתתר שם. בקיץ ובסתיו, כאשר זרעי הצמחים מבשילים, הוא מלקט גם זרעים קטנים אך מזינים של צמחים ממינים שונים.

הירגזי מקנן בתוך גזעים חלולים של עצים וגם בחללים מעשה ידי אדם: צינורות, כדים וארגזים נטושים. הוא מעדיף לקנן בחללים אשר פתח הכניסה שלהם צר – עד 3.5 ס”מ. (לכן פיזור של תיבות קינון בגודל מתאים מגדיל את הסיכוי למצוא בשטח זוגות מקננים של ירגזים.)

עונת הקינון של הירגזי ממושכת, ולעתים קרובות בני הזוג מספיקים לגדל, באותה השנה, מחזורים אחדים של גוזלים: עיקר גידול הגוזלים מתרחש באביב ובקיץ, אבל קינון בעונת הסתיו אינו נדיר , אם כי סיכויי ההצלחה פוחתים בעונה זאת. לכל זוג טריטוריה משלו, והם מגרשים ממנה ירגזים זרים.

הנקבה מטילה לרוב עד 7 ביצים ודוגרת עליהם במשך כשבועיים. היא מגנה על הקן ועל הביצים, ואם מנסים להפריע לה היא רוגזת ומנסה לגרש את הפולש. תכונה זאת היא שהקנתה לציפור את שמה – ירגזי.

לאחר הבקיעה הגוזלים נשארים בקן במשך כשלושה שבועות, ובתקופה זאת שני ההורים מביאים להם מזון ומטפלים בהם.