חדף לבן‑שיניים Crocidura leucodon

החדף לבן-השיניים הוא בעל-חיים קטן, דמוי עכבר. אורך גופו של בוגר כ-8 ס”מ, ומשקלו כ-10 גרם. הוא הגדול מכל מיני החדפים החיים בישראל! על גופו קו כהה, המבדיל בין הבטן הלבנה לגב. קו זה הוא המבדיל אותו ממיני החדפים האחרים החיים בארץ.
מדוע חדף? – שם זה נגזר מאפו הארוך והחד: חד + אף = חדף.
בשל מידותיו הזעירות ובגלל חילוף החומרים המהיר שלו, הוא נאלץ לאכול כמויות מזון גדולות. הוא ניזון מחרקים ומזחלים וכן מחסרי חוליות אחרים (תולעים וחלזונות). אמנם עיניו זעירות וראייתו חלשה, אך חוש הריח המפותח שלו עוזר לו למצוא את מזונו.
הוא פעיל בעיקר בלילה (לעתים גם בערב ובשעות הבוקר המוקדמות), ובמשך היום הוא מסתתר במחילות ובמקומות מסתור אחרים.
החדף לבן-השיניים הוא בעל-חיים יחידאי (סוליטרי), כלומר: כל חדף חי לבדו (פרט לנקבות המגדלות צאצאים צעירים). לזכרים בלוטות ריח המשמשות לסימון תחום המחיה ולמשיכת נקבות. בעונת הרבייה צבעם של אשכי הזכר הוא ירוק.
נקבת החדף ממליטה פעמים אחדות בשנה. 4-6 גורים נולדים בכל המלטה, והאם לבדה מטפלת בהם. כדי להעביר את הגורים ממקום למקום, היא נושאת אותם בפיה או מובילה אותם ב”שיירה”: האם בראש, ואחריה הגורים הצועדים בשורה ישרה, מחזיקים בשיניהם את האחוריים או הזנב של זה שלפניהם.
אפו המחודד והארוך של החדף הוא שהיקנה לו את שמו (חד-אף).