בתוך גני הזיכרון ברמת הנדיב, בין גן הדקלים לבין גן הוורדים, שוכן גן מעט נסתר, אך מיוחד במינו: זהו גן האיריסים.
קהל המבקרים מוזמן לבוא וליהנות מתצוגה פורחת של צמחים המתהדרים בפרחים גדולים בצבעים מרהיבים (אמצע פברואר- סוף מרץ). אלו הם איריסי השושן (או בלטינית Iris Oncocyclus) – קבוצת צמחים בתוך הסוג "איריס", מהיפים והמרשימים בפרחים בכלל, שיש לה נציגים מוכרים בישראל, ובהם: איריס הגלבוע, איריס ארגמן, איריס נצרתי ועוד (וכן, אפשר להגיד גם איריס וגם אירוס...).
גן האריסים ברמת הנדיב הוא תוצר של מחקר וידע של שנים רבות. על הקמת האוסף וגידול הצמחים ניצח דוד שחק ז"ל, מומחה לגידול וריבוי איריסים ואיש קיבוץ טירת צבי שבעמק בית שאן. שחק מחזיר אותנו לרגעים שבהם פגש לראשונה את מה שיהפוך להיות עיסוק חייו: "חודש מרץ 1963. אני מטייל לי לבדי על הר הגלבוע, ואני חדש בענייני טבע. ופתאום אני נתקל בפרח מדהים, שמעולם לא ראיתי או שמעתי עליו, איריס הגלבוע. המפגש היה "טראומתי" ומאז אני חולה במחלת ה'איריסידה', המתבטאת ברצון לראות כמה שיותר איריסים וללמוד עליהם. התחלתי להתעניין, אספתי כל פיסת מידע שיכולתי להשיג. ניסיתי לגדלם מזרעים והם לא רצו לנבוט. קראתי על אפשרות להנביט זרעים סוררים בתרבית עוברים, ופתחתי מעבדה קטנה בחדר הקטן בו גרנו בקיבוץ. לאט לאט החלו לגדול איריסים בגינתנו". עם השנים נעזר שחק במומחים ובידע מרחבי העולם והתמחה בגידול איריסים, עיסוק שהוביל להקמת ענף חקלאי מסחרי לגידול איריסים מתורבתים בקיבוצו.
חשוב לציין שנסיונות ריבוי אלו, שנעשו בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, לא היו מתקבלים יפה כיום: בשל הפגיעה ההולכת ונמשכת הוכרזו כל מיני האיריסים בישראל כערכי טבע מוגנים ואיסוף זרעים או קני שורש עלול לפגוע קשות במעט המינים שעוד נותרו בארץ.
"אחד הדברים המייחדים את קבוצת האיריסים שבגן , מלבד יופיים הרב, הוא היותם קבוצת צמחים צעירה יחסית, שעדיין נתונה לשינויים אבולוציוניים מתמידים. האיריסים גדלים בקבוצות קטנות, כאשר כל תת-מין או 'אוכלוסייה' גדלים באזור תפוצה מצומצם וייחודי ולעיתים גם שונים במופע העלווה ובגוון עלי הכותרת."
מקור הקבוצה הוא כנראה מאזור אירן-טורקיה- ארמניה כשישראל וירדן נמצאות בקצה הדרומי של התפוצה. איריס ירוחם הוא ככל הידוע המקום הדרומי ביותר אשר אליו הגיעו האיריסים. העובדה שהאיריסים נמצאים בשלב התפתחותי צעיר, ומתבססים בקבוצות קטנות באזורים מצומצמים היא גם הגורם לרגישותם ולפגיעותם. אם בית גידול אחד בשטח אחד קטן נפגע (בד"כ ע"י פיתוח ובניה), מין שלם של איריסים עלול להיכחד.
"עם העיסוק בנושא הבנתי את חשיבות השימור של האיריסים" מדגיש שחק. כשהוא מצוייד באוסף מצומצם של מיני האיריס שגיבש במשך שנות פעילותו, פנה לרשות הטבע והגנים, תוך שהוא מנסה לעניין אותם ביוזמה לשמר אוסף זה, ואולי אף להגדילו, על מנת להעלות למודעות את החשיבות שבשימור המינים. ברשות הטבע והגנים הפנו אותו לרמת הנדיב, אשר תפיסת הקיימות לפיה פועל המקום והעשייה הרבה בשימור בתי גידול ומיני בעלי חיים וצמחים הביאו לאימוץ הרעיון ולהקמתו של גן האיריסים.
כיום גדלים בגן כ-22 מינים של איריסים, כשהאוסף הוא פרי שיתוף פעולה עם רשות הטבע והגנים המעבירה זרעים וקני שורש של איריסים ממקומות מופרים. צמחים אלה אינם קלים לגידול והגן הפורח הוא תוצאה של העבודה המדעית והעבודה הגננית שמתבצעת יחד עם צוות הגננים ברמת הנדיב.