AL17_02_07_9678-aspect-ratio-x

חורבת עקב

חורבת עקב הוא שמה העברי של ח’רבת מנצור אל-עקב, שרידים ארכיאולוגיים של מתחם הנמצא בנקודה הגבוהה ביותר ברמת הנדיב, על המצוק הדרום-מערבי של הכרמל. המתחם שימש למגורים בשתי תקופות עיקריות: בית שני והתקופה הביזנטית.

S01000033

בחורבת עקב נמצאים שרידי בית אחוזה מתקופת בית שני, שבו ישבו יהודים עד המחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה. האתר יושב מחדש בתקופה הביזנטית (מהמאה הרביעית עד המאה השביעית לספירה). באותם ימים הייתה כאן וילה כפרית ששרדה, בשינויים קלים, מאמצע המאה החמישית ועד לכיבוש הערבי (אמצע המאה השביעית לספירה). בשמו הערבי נודע האתר כח’רבת מאנצור אל־עקב (חורבת הסלע עטור הניצחון).

הראשונים שסקרו את המקום היו קלאוד קונדר והרברט קיצ’נר (1873), אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל. למעלה ממאה שנים חלפו ובשנים 1984–1987 נערכו בחורבת עקב חפירות ארכיאולוגיות בניהולו של פרופ’ יזהר הירשפלד. בחפירות התברר שרוב אבניו של המבנה הביזנטי הועברו מכאן בסוף המאה ה־19, כנראה לבניית חוות אל־חורי שבחורבת עלק (פרטים בתיאור שביל המעיין). בחפירות התגלו גם עדויות ליישוב בתקופת ימי הביניים.

האתר הארכיאולוגי שוקם לזכרו של אמשל רוטשילד (1955–1996). בשטח שמסביב לחורבה ניטעו עצי זית, תאנה וגפן, שהיו גידולים חשובים בימי קדם ברמת הנדיב ובארץ ישראל כולה. כן נשתלו כאן צמחי תבלין כמו אזוב מצוי, געדה כרתית ופיגם מצוי.

צילום: ידיד לוי
צילום: ידיד לוי

חורבת עקב בימי הבית השני

בחורבת עקב מצויים שרידים מבית אחוזה מתקופת הבית השני (סוף המאה הראשונה לפסה”נ), בתקופה שבה נבנה מתחם גדול סמוך לעין צור. בית האחוזה ננטש בימי המרד ברומאים (66–70 לסה”נ). היה זה מבנה גדול מוקף חומה, בצורת האות ר’.

המבנה השתרע על פני 2,800 מ”ר. נראה כי בעל האחוזה היה אדם רם מעלה. לרשותו עמדו מנהל חווה, עובדים ומשרתים. במקום התגוררו ארבע או חמש משפחות, שמנו יחדיו כ־20 איש.

חורבת עקב בתקופה הביזנטית
האתר יושב מחדש בתקופה הביזנטית (מהמאה הרביעית עד המאה השביעית לסה”נ). באותם ימים הייתה כאן וילה כפרית שהתקיימה, בשינויים קלים, מאמצע המאה החמישית ועד לכיבוש הערבי (אמצע המאה השביעית). הקירות מתקופה זו, בניגוד למבנה הקדום יותר, בנויים בעיקרם מאבן כורכר שנחצבה במישור החוף, אם כי נעשה שימוש רב גם באבני המבנה הקודם.

050RHN_Hike0958-aspect-ratio-x
הגורן, צילום: ידיד לוי

סמוך לשער הכניסה נמצא בור מים גדול ששימש את יושבי בית האחוזה, ומאוחר יותר גם את יושבי הווילה הביזנטית. בבור נאגרו מי גשמים שנוקזו מהגגות ומהחצר. נפח הבור כ־110 מטרים מעוקבים, כמות שהספיקה לשתייה ולתחזוק משק החי שבמתחם.

החצר ומקווה הטהרה

הווילה נבנתה בסגנון כפרי ונראה שהשתמשו בה למגורים, לעבודה ולאחסון גם יחד. חדרי הווילה פתוחים לחצר פנימית מרוצפת, שבה טיפלו במשק החי.
האגף הצפוני שימש ככל הנראה מרתף יין ומקום אחסון. הקשת הגדולה שבפינה הצפון־מזרחית של הווילה הכפרית מעידה שהאגף הצפוני והאגף המערבי היו בני שתי קומות. הקומות העליונות שימשו למגורים, ואפשר שבחזיתותיהן היו מרפסות. הווילה הביזנטית ננטשה עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל (640 לסה”נ). ככל הנראה פחת אז הביקוש ליין, שכן שתייתו אסורה על מוסלמים, ויושבי החווה שהתפרנסו מייצור יין, איבדו את מקור פרנסתם.

0711050012

מעבר לתעלת הניקוז הביזנטית נמצא מקווה הטהרה, שריד לימי בית שני של האתר. הוא כולל שלוש מדרגות חצובות בסלע, שונות זו מזו בגובהן. המדרגות יורדות לאמבט טבילה, שדופנותיו החצובות בסלע מטויחות בטיח אפרפר. המים זרמו למקווה בתעלה שהוליכה מי גשמים מגג סמוך. המקווה מקיים את כל ההלכות הדתיות: הוא “מחובר” לאדמה, נפחו גדול מ־40 סאה, ומימיו אינם שאובים. כשישה מטרים ממזרח למקווה הטהרה, מעבר לקיר הנמוך שמימין, נמצא אמבט קטן החצוב בסלע, ששימש לרחיצה לפני הטבילה במקווה.

הגת

בצד המערבי של המתחם, המשקיף על מישור חוף הכרמל, התגלו מתקני חקלאות של בית האחוזה, מימי בית שני. סמוך לפתח המערבי נמצאת גת לדריכת ענבים (גת נוספת נמצאת סמוך לחומה המזרחית). רוב חלקי הגת חצובים בסלע, להוציא את הדפנות הצדדיים, שחלקים מהם נבנו וגם טויחו ככל הנראה. משטח הדריכה חצוב בסלע ומצופה בשכבה עבה של טיח לבן. המשטח משופע בכיוון בור איסוף התירוש. הסחיטה הסופית של הענבים בגת התבצעה באמצעות קורה ומשקלות, כנהוג בארץ ישראל באותם ימים.

20180405-_DSC3845

“בור החרסים”

“בור החרסים” – ממזרח לבור איסוף התירוש חצובות בסלע מדרגות המוליכות לאגף המגורים של הווילה מהתקופה הביזנטית. זו הייתה הכניסה הראשית לבית. נראה כי יושבי הווילה הרחיבו את בור איסוף התירוש הקדום והשתמשו בו כבור אשפה (“בור חרסים”, בפי הארכיאולוגים). בחפירות התגלו כאן יותר מ־30 כלי חרס, ביניהם סירי בישול, כלי שולחן, מנורות שמן, מטבעות, אבני בנייה שבורות, שברי חלונות ושיש. המאוחרים שבכלים הם מהמאה ה־7 לספירה. האזור כוסה כאשר שיפצו את הווילה, לאחר רעש האדמה. גת חדשה ומשופרת נבנתה מדרום לווילה.

בית הבד

מצפון (מימין) לגת ניצבת אבן עגולה וכבדה. אבן זו (“מֶמֶל” בלשון המשנה) היא חלק מבית הבד. במתקן זה ריסקו את הזיתים כהכנה לקראת מיצוי השמן מהעיסה שהתקבלה לאחר הריסוק.

הגורן

בגורן חבטו את השיבולים בכלי דיש ואחר כך הפרידו את הגרעינים מהמוץ במזרה באמצעות השלכתם לאוויר. הגרעינים הכבדים שקעו במקום, והמוץ הקל עף הצידה. מקום הגורן, על סף המצוק הפתוח לרוח המערבית, הקל על מלאכת הזורים. שדה החיטה שממנו הובאו אלומות השיבולים אל הגורן השתרע ככל הנראה על השטח הגדול שממזרח לאחוזה. רצפת הדיש של הגורן נמצאת מצפון לבית הבד, בפינה הצפון־מערבית של המתחם מימי הבית השני.

אולי יעניין אותך גם...

קיימות

גינון בר קיימא ברמת הנדיב

גינון בר-קיימא מוגדר כגינון המתחשב בצורכי הדור הנוכחי בלי לפגוע בצורכי הדורות הבאים. הוא כולל תכנון גן המתחשב ברכיבים הקיימים באתר

למידע נוסף >>

לגלות את המקום

שביל המעיין(כחול)

שביל שהוא מסע בזמן, ובמרכזו סיפורו של עין צור – מעיין שופע שהביא לכאן מתיישבים רבים בתקופות היסטוריות שונות.חורש ים־תיכוני תצפיות נוף, בית מרחץ רומי והמון פינות קסומות למנוחה.
אופי השביל: קל, מתאים לכל הגילאים
צבע סימון: כחול-לבן-כחול
אורך השביל: כשני קילומטרים וחצי.
משך הטיול: כשעה וחצי.
עונה מומלצת: כל השנה.

למידע נוסף >>

איפה אוכלים

לאכול כאן

להשלמת חוויית הביקור ברמת הנדיב אתם מוזמנים ליהנות במטעים, בית קפה-מסעדה המציע שילוב מיוחד של תפריט חלבי כשר, מתחם פיקניק מוצל, או קיוסק.

למידע נוסף >>