יערנות בישראל וברמת הנדיב

איזה נוף צומח היה כאן בארץ לפני שלאדם היו כלים מכניים ועוצמה לשנות מרחבים שלמים? האם היו כאן יערות? האם הצומח היה נמוך ושיחי? או אחר? שאלה זו חשובה לאנשי מקצוע העוסקים ב”נוף הטבעי” של הארץ. ההיסטוריה הכתובה העשירה של הארץ נותנת לנו רמזים. לדוגמה, בספר יהושע מופיעים תיאורים של נוף הארץ. בזמן חלוקת הנחלות לשבטי ישראל מופיע תיאור של אזור ההר המיוער שיש לבראו כדי להפכו למניב ושופע במזון. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-בֵּית יוֹסֵף, לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר: עַם-רַב אַתָּה, וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ–לֹא-יִהְיֶה לְךָ, גּוֹרָל אֶחָד. כִּי הַר יִהְיֶה-לָּךְ, כִּי-יַעַר הוּא, וּבֵרֵאתוֹ, וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו: (יהושע יז 17–18)
נדלג בזמן כמה אלפי שנים, אל המאה ה-19. יש תיאורים של נוסעים ומשלחות מחקר שפקדו את הארץ והשאירו עדויות כתובות ודוחות מחקריים. עם המצאת הצילום, אחד מהיעדים הראשונים עבור חוקרים וצלמים מאירופה ומארצות הברית הייתה “ארץ הקודש”. כך נוספו עדויות חזותיות. אחד מהסקרנים שטיילו ב”מזרח” היה הסופר ההרפתקן והנוסע האמריקני הידוע מארק טווין. הוא ביקר כאן בשנת 1869. על פי עדותו ועדויות מצילומים היו כאן הרבה שטחים פתוחים ומעט יישובים עירוניים, ובקרבת מקורות המים היו כפרים קטנים. המאפיין העיקרי שהרשים את הנוסעים, ואף אכזב חלק מהם, הוא השממה. מעט עצים וצל. עצים נשתמרו כעדים אילמים בעיקר סביב מקומות קדושים. מארק טווין לא הסתיר את אכזבתו ותיאר את הארץ בלשון מושחזת כשוממת ולא נעימה במיוחד. איך הפך הנוף ממיוער לשומם? ההסבר הסביר הוא שמשאביה הטבעיים של הארץ ובמיוחד היערות עברו תהליך של ניצול יתר. שילוב של רעייה, שריפות וכריתה ללא תכנון שיאפשר את התאוששות העצים והיער.
כשהגיעו החלוצים הראשונים לארץ בסוף המאה ה-19 הם ביקשו “להפריח את השממה” ובין היתר לטעת בה עצים. קרוב לוודאי שרבים מהם ראו לנגד עיניהם את היער מארצות מולדתם כמטרה שיש לשאוף אליה. הוקמה קרן לרכישת קרקעות ולנטיעת יערות. חלק מהקוראים אולי זוכרים עדיין את הקופסה הכחולה של “הקרן הקיימת לישראל”.
עם קום המדינה היה צורך לשמר את אדמות המדינה ואת גבולותיה ולספק עבודה לעולים החדשים. לכן ניטעו שטחים נרחבים, רובם בעצי אורן וברוש, הגדלים במהירות. רבים מהיערות נותרו עד ימינו ומספקים “ריאות ירוקות” ליישובים שהתפתחו, ויש שלא שרדו, לרוב מחוסר התאמה לתנאי האקלים והקרקע. אחידות מיני העצים שניטעו אפשרה התפרצות מחלות ושריפות.
מאז נלמדו והופקו לקחים. לפני כשבוע נערך ברמת הנדיב כנס של אנשי מקצוע מתחומים שונים. השתתפו אנשי רשות הטבע והגנים, אנשי קק”ל, יערנים, חוקרים ממשרד החקלאות (מכון וולקני) ורבים אחרים. בכנס הוצגה “תורת ניהול היער בישראל”. עמלו על הכנתה במשך שנים יערנים של הקק”ל ומומחים לעצים וליערנות ממשרד החקלאות. התכנית נכתבה מתוך כבוד ליערנים הוותיקים שפעלו לפי מיטב הידע והמשאבים שעמדו לרשותם. בתכנית יושמו לקחים וידע שהצטבר. לפני שנים אחדות קיבלה תוקף תכנית מתאר ארצית ליערות (תמ”א 22), ועליה מתבססת תורת ניהול היער.
מה זה בכלל יער? יער הוא שטח בן חמישה דונמים לפחות, שצומחים בו עצים שגובהם חמישה מטרים לפחות וכיסוי צמרותיהם 11% לפחות, או שיכולים להגיע למידות אלו בעתיד.
יערות אמורים לספק כמה מטרות: אספקת שירותי נופש, טיולים ובילוי בחיק הטבע, עיצוב הנוף וגיוונו, אספקת מגוון שירותים במגוון הביולוגי הייחודי לישראל, שימור קרקע ומים, מניעת סחף קרקע, הגברת חידור המים, שמירה על שטחים פתוחים, הגנה על עצי ארץ ישראל והשבת מיני עצים לטבע, שימור ושחזור של נופי מורשת. כחלק מניהול היער הוגדר המושג “יער יעד”, לדוגמה: יער לצורכי בילוי ונופש, למחקר, לשמירה על שטחים.
בהרצאה מרתקת הציג פרופ’ גבי שילר את נטיעות העצים שנערכו  ברמת הנדיב מאז שנות השבעים. ברמת הנדיב קיימת עד היום חורשה של עצי אורן שניטעה לצורך מחקר לגילוי המקור וההתאמה הגנטית של עצי אורן לאזורנו. החורשה נמצאת במסלול הטיולים המסומן באדום (שביל האחוזה). נוסף על כך נערכו ברמת הנדיב מחקרים שמהם למדו החוקרים על הִדיוּת (אידוי המים על-ידי עצים) ועל עמידות למחלות. את הרצאת הסיום נשא מנהל פארק הטבע של רמת הנדיב, אלברט קמינר. הוא סקר את שיתוף הפעולה עם קק”ל ועם מומחים של מכון וולקני בטיפול בחלקות היער הנטועות,  ובגיבוש החזון של שימור היערות ברמת הנדיב והטיפול בהם.
המטיילים מוזמנים לטייל בשבילים של רמת הנדיב, ליהנות ממגוון נופי הצומח הנטועים והטבעיים, אך להימנע במיוחד בעונה זו של השנה מהדלקת אש באזורים שאינם מיועדים לכך.

כתב: שגיא שגיב מתוך כתבה שפורסמה במגזין המושבות

אולי יעניין אותך גם...

קיימות

גן טביעת הרגל

המונח טביעת כף הרגל האקולוגית קורם עור וגידים בחלק המערבי של מרכז המבקרים. תא גינון גדול בצורה של כף רגל מונח במרכז המתחם, העקב פונה לצפון, הבוהן וארבע אצבעות, כיחידה אחת – לדרום.

למידע נוסף >>

נגישות בשטח

מסלול נגיש ללקויי ראייה בגנים

הטיול בגני הזיכרון משלב הנאה ושימוש בכל החושים. אנו מציעים מסלול מומלץ, אך ניתן לבחור בכל שביל אחר, ובתנאי שלא תוותרו על גן הריחות, שתוכנן במיוחד עבור כבדי ראייה

למידע נוסף >>

לאכול כאן

לאכול כאן

להשלמת חוויית הביקור ברמת הנדיב אתם מוזמנים ליהנות במטעים, בית קפה-מסעדה המציע שילוב מיוחד של תפריט חלבי כשר, מתחם פיקניק מוצל, או קיוסק.

למידע נוסף >>