רוב חורשות האורנים ברמת הנדיב ניטעו ע"י קק"ל בין השנים 1978-1976. המלצת המומחים הייתה לא לטעת את המין 'אורן ירושלים', שהיה ידוע ברגישותו לכנימות, ולהעדיף מיני אורנים אחרים. כיום, 30 שנה אחרי, ניתן לראות בתוך שטחי החורש הטבעי ברמת הנדיב כמות רבה של עצי אורן ירושלים, אשר לא ניטעו ברמת הנדיב אלא הופצו אל השטח ו'התנחלו' בו.
המין 'אורן ירושלים' הוא מין האורן היחיד בו נצפתה תופעת ההתנחלות, למרות שברחבי השמורה ישנן חורשות של אורן קפריסאי, אורן קנארי ואורן הצנובר.
השאלה הנשאלת היא: מהו מקורם של עצי אורן ירושלים הפזורים ברחבי פארק הטבע? תשובות אפשריות יכולות להיות: ריכוז העצים המצוי לאורך שביל הכניסה, ריכוזי עצים רחוקים יותר (למשל: בזכרון יעקב) או פרטים בודדים של עצי אורן ירושלים, אשר ניטעו בעבר בשטח.

במסגרת מחקר הנערך כיום ברמת הנדיב ע"י החוקרים ד"ר יגיל אוסם ואילה לביא, נחקרים ההיקף והדינמיקה של תהליך התפשטות אורן ירושלים אל תוך שטחי החורש הטבעי, תוך ניסיון להבנת תנאי הסביבה השונים (מבחינת קרקע, מסלע, טופוגרפיה, צומח ורעייה) המשפיעים על התהליך.

במסגרת המחקר, אותרו עצי אורן ירושלים הפזורים בשטח וסומנו על גבי תצלום אוויר באמצעות GPS. העצים אופיינו מבחינת גודלם, מצבם ההתפתחותי והבריאותי וגילם, ע"י קידוח טבעות שנתיות ונבדק הקשר בינם ובין תנאים שונים של בית הגידול.
לתהליך התנחלות האורנים עשויה להיות השפעה על החורש הטבעי מבחינת אופי הנוף, הרכב הצומח והחי ורגישות השטח לשריפות. לכן, להבנת התהליך ישנן השלכות חשובות לגבי ממשק הצומח בשטח.