הוצאה לאור :
Ecology and Management, vol. 170, nos. 1-3 (October 2002), pp. 117-12

ניסיונות נעשו לכמת את השימוש במים על ידי בר-זית בינוני
(Phillyrea latifolia L). ניצול מים על ידי צמחים הוא גורם חשוב ביותר שקשור ישירות למאפיינים האנטומיים והאקו-פיסיולוגיים של הצמח, ולזמינות המים בבית הגידול. לגורם בסיסי זה חשיבות בתכנון לשם ניהול שטחים פתוחים וקבלת החלטות ממשקיות בתנאי אקלים צחיח-למחצה כמו זה שקיים בישראל.
 
לשם כך נעשה שימוש בשיטת פולס החום המאפשרת את מדידת מהירות
(velocity) גל-חום, הנישא בזרם העולה בעצת הגזע, ומתוכה חישוב כמותי של קצב הדיות (טרנספירציה) השעתית לכל עץ. השימוש השעתי, היומי והשנתי במים של מין זה נאמד באמצעות חישוב הדיות השעתית והיומית של העץ הממוצע בגודלו בחלקה. כמות המים המנוצלת ליחידת שטח חושבה מתוך היחס שבין שטח העלווה של העץ הממוצע בגודלו בחלקה לבין שטח העלווה הכללי של המין ליחידת שטח.
ההבדלים במבנה של תצורות הסלעים בכל אחד מארבעת אתרי המחקר היוו את הגורם המרכזי להבדלים מובהקים בין אתרים, מבחינת קצב דיות יומית ממוצעת, ומכאן גם בניצול המים הכולל של עצי בר-זית בינוני. ממוצע שנתי של הדיות היומית של העץ הממוצע בכל אתר נקבע על סמך מדידות במשך שנה, הוא מצוי בטווח שבין 4.00 ל- 8.15 ליטר ביום לעץ, ומכאן שכמות המים השנתית המשוערת אותה מנצלת חלקה של בר-זית בינוני באתרים השונים נעה בין 179.4 ל- 365.5 מ"מ, כלומר, בין 30% ל- 61% מכמות הגשם השנתית בחורף שקדם למדידות בשנת 1993.

גבריאל שילר: המחלקה לגידולי שדה ומשאבי טבע, מינהל המחקר החקלאי -  מרכז וולקני
יוג'ין ד. אונגר: המחלקה לגידולי שדה ומשאבי טבע, מינהל המחקר החקלאי -  מרכז וולקני
יחזקאל כהן: המחלקה לפיסיקה סביבתית והשקיה, מינהל המחקר החקלאי -  מרכז וולקני