ברמת הנדיב גדלים שני מינים נדירים של מרווה – מרוה מנוצה ומרוות איג.
שני המינים חשופים לרעייה אך הוחלט לתת קדימות למחקר השפעת הרעייה על מרוות איג היות ומספר הפרטים ממין זה מועט, הצמחים גדלים בשטח מצומצם ביותר (כ – 200 מטרים רבועים) ויתכן וצפויים להכחדה מהירה כתוצאה ממשק רעיית הבקר ברמת הנדיב. המחקר נערך מזה שלוש שנים (1997-2000) וכולל השוואה בין צמחי מרווה הגדלים בחלקות חשופות לבקר לבין צמחי מרווה הגדלים בחלקות ביקורת מגודרות המוגנות מהבקר.
במסגרת המחקר נאספו נתוני גובה, פנולוגיה וצפיפות צמחים ונבטים והתוצאות (עדין לא פורסמו) מלמדות על השפעה מזיקה ביותר של הרעייה על מרוות איג. הפרות אוכלות את מרבית הצמחים עוד לפני הפריחה ומספר הנבטים בחלקות החשופות לרעייה מועט ביותר בהשוואה לחלקות הביקורת. ההמלצה הנובעת מהמחקר היא להגן על כל השטח בו גדלה מרוות איג מפני רעייה.